24.12.2024
יום שלישי
סיידי
כל הבית היה מקושט לאווירת חג המולד. אמא שלי תמיד אהבה להגזים. האורות של החג היו בכל הבית, היא הביאה עץ אשוח ענק שעמד באמצע הסלון ואני נשבעת שראיתי משפחת סנאים שעוד חיים עליו. מתנות כבר היו מפוזרות מתחת לעץ וזה היה נראה שאמא שלי קנתה את כל הקניון. היא תמיד כל כך אהבה את החג. האמת היא שגם אני אהבתי את החג, אבל לא היה לי חשק לחגוג שום דבר. הרגשתי מעט יותר טוב, הצלחתי שוב להתקלח, לצאת קצת ולהסתובב ואפילו כיבסתי את הפוטר של ריקי שכבר הצחין. קיפלתי אותו ושמתי בשקית. לא יודעת מתי אני אראה אותו ואם אני אראה אותו, אבל כדאי שזה יהיה רחוק ממני. מאט צדק בשיחה שלנו, זה שהיה לי משהו לריקי היה סימן טוב, סימן שאני יכולה להרגיש דברים, שהיכולת שלי לאהוב לא מתה עם קלסי. אבל ריקי לא רצה קשר אלי. יכולתי להבין אותו, אני יכולה לעשות כאב ראש, אני מוחצנת ומתעלקת וכנראה גם מאוד תלותית. אני מתנהגת כמו ילדה בת 3 ואני לא יודעת לקבל החלטות טובות. לא שפטתי אותו על זה שהוא רצה להתנתק ממני. נזכרתי בשיחה שלנו, שהוא דיבר על עצמו ואמר שלהיות איתו יהיה לא טוב בשבילי, אבל נראה לי ששנינו ידענו שזה דו כיווני. וחוץ מזה, הלב שלו היה עם רובי. פאקינג רובי. שנאתי אותה על זה שהוא אהב אותה. שנאתי אותה גם על זה שהיא לוקחת את כל תשומת הלב מאח שלי.
בכל מקרה ידעתי שהגיע הזמן שאני אתאפס על עצמי, אבל כל כך קשה לי להיות אני, שאפילו להתאפס על עצמי לא היה משהו שרציתי ולא יודעת אם זה היה משהו שבכלל יכולתי לעשות. לא הצלחתי להפסיק לפצוע את עצמי. המשכתי לחתוך את עצמי בירך כל פעם שהרגשתי מוצפת מדי והתחלתי להסתובב עם מצית שהייתי מדליקה מתחת ליד שלי כל פעם שלא יכולתי לסבול יותר את המחשבות שלי. זה שיחרר ממני קצת קטורת. ידעתי שזה לא בריא, ידעתי שאני צריכה להפסיק, ידעתי שזה היה שובר לריקי את הלב לדעת שאני ממשיכה לפגוע בעצמי אחרי שכל כך השתפרתי, אבל זה מה שידעתי לעשות. לא היה לי איך להשיג סמים, או כסף לקנות אותם לצורך העניין. והדבר היחיד שעזר לי לא להתפוצץ היה לחוש כאב.
"סיידי מאמי, את יכולה להוריד את זה לנייט ומאט?" אמא שלי הוציאה מהתנור עוגיות ג'ינג'ר בצורות. הסתכלתי עליה, היא הייתה כל כך טובה ולא הייתי ראויה להיות הבת שלה. היא ידעה שנייט למטה עם מאט ורצתה לשמח אותם ולהכניס אותם לאווירת החג אז היא פשוט עמדה בשעה האחרונה במטבח והכינה להם עוגיות טריות. היא הייתה כזאת מדהימה. חבל שלעולם לא אוכל להיות אישה טובה כמוהה. אפילו לא טרחתי לקנות לה או לאבא שלי מתנה לחג. נייט קנה ועשה לי טובה וכתב שזה משנינו, אבל הם בטח יבינו שאין לי חלק בזה. אין לי מושג האמת אפילו מה הוא קנה.
"כן, בטח" אמרתי ולקחתי ממנה את הצלחת עם העוגיות. לקחתי לי עוגיה אחת והתחלתי לאכול אותה תוך כדי שירדתי במדרגות למרתף. זה היה כל כך חם ומנחם. פתחתי את הדלת ושלושה ראשים הופנו לכיווני. נייט מאט ו.. ואלי? מה היא עושה פה?
YOU ARE READING
הפנים שלה
Storie d'amoreמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
