28.12.2024
יום שבת
מאט
"אלי, את בסדר?" דפיקות נשמעו על הדלת והעירו אותי. שכחתי לגמרי איפה אני. סקרתי את החדר שאני נמצא בו. אלי הייתה מכורבלת לידי והמחשב שלה היה עלי. פשוט נרדמנו אתמול. כל כך הרבה זמן שלא ישנתי כל כך עמוק. הלילה פשוט עבר במצמוץ.
"כן עוף מפה!" אלי צעקה לקול שמאחורי הדלת. בן. היא נמתחה ואז הציצה עלי בחיוך. חייכתי אליה בחזרה ונתתי לה נשיקה בראש. היא הייתה כל כך יפה.
"בוקר טוב" אמרתי לה והיא הוציאה קול חמוד. באתי לקום מהמיטה והיא תפסה אותי.
"לא! עוד כמה דקות!" היא אמרה וחיבקתי אותה. לא היה לי מושג מה השעה אבל מה זה משנה? היה חופש. התחבקנו עוד כמה דקות ובסוף הרמתי את הטלפון שהיה זרוק לידי. 3 שיחות שלא נענו מאבא שלי והודעת טקסט כועסת שלקחתי לו את האוטו. אופס.
"פאק" אמרתי וקמתי.
"מה קרה?" אלי שאלה.
"אני צריך ללכת"
"לא, למה??" היא שאלה בעצב.
"כי שכחתי לגמרי שגנבתי לאבא שלי את האוטו". אמרתי ונכנסתי לשירותים שהיו לה בחדר. תודה לאל שזה היה בתוך החדר שלה ולא הייתי צריך לצאת ולהיתקל בבן. "יש לך עוד מברשת?" שאלתי והתחלתי להסתכל לה בארון בשירותים.
"כן צריך להיות בארון". היא אמרה ובאה לצחצח איתי שיניים. לא רציתי ללכת. אלוהים אני חושב שהייתה לי אובססיה לבחורה הזאת. לא ידעתי אם זה בריא בכלל מה שיש לי אליה, אבל הצלחתי לישון, הסיוטים הפסיקו והמחשבות הטורדניות קצת הניחו לי, אז אולי זה כן היה בריא. אחרי שהתארגנתי מהר נפרדתי מאלי והתחלתי לצאת מהחלון של החדר שלה.
"תיזהר שלא תיפצע" היא אמרה בדאגה כשהיא מסתכלת עלי מתגנב החוצה. "אוי פאק!" היא נעלמה בפתאומיות מהחלון ולא הבנתי למה.
"אתם עושים צחוק!?" בן צעק מלמטה. לרגע התלבטתי אם להמשיך לרדת או לחזור חזרה לחדר של אלי. אבל היד של בן משכה אותי למטה. אז שיהיה לרדת. זינקתי למטה ובן ישר תפס אותי.
"מה אמרתי לך לגביה?!" הוא שאל באיום.
"לא יודע, בדרך כלל אני לא מקשיב לך" אמרתי והוא דחף אותי. הוא היה חזק, יותר מריידר או מהמיניונים שלו.
"בן לא!" אלי הגיעה מתנשפת לחצר למטה.
"אמרתי לך לא להתקרב אליה ולא לגעת בה!" הוא אמר בחריקת שיניים והטיח אותי על הקיר של הבית.
"זה קצת מאוחר מדי בשביל זה" אמרתי וחייכתי אליו. הוא הכין את היד שלו לאגרוף וכופפתי את הראש כשאת המכה חטף הקיר.
"פאק!" הוא הוציא אנחת כאב ואז מעך אותי על הקיר.
"בן!!!" אלי צעקה וניסתה למשוך אותו ממני.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
