הפנים שלה

פרק 20/ רובי

21.10.2024

יום שני

רובי

מאט מושהה, אלי לא מוכנה עוד לחזור לבית הספר וריקי נעדר כהרגלו. כל אלו הפכו את היום שלי להיות משעמם במיוחד, אז העברתי את זמני בלראות סרטוני איפור בטיקטוק, רציתי לקבל כל מיני השראות להלוואין שמתקרב. אחרי שמיציתי גם את זה, ניסיתי להקשיב לדלטון מלמדת חשבון דפרנציאלי, אבל איבדתי את זה מהר. רציתי שאלי תחזור כבר לבית הספר, קיוויתי שאחרי הסופ"ש היא כבר תופיע פה, אבל היא הייתה מכונסת בעצמה ולא רצתה להתמודד עם המבטים של התלמידים בבית הספר, אני לא יכולה לשפוט אותה. ניסיתי לחשוב איך אני יכולה לעודד אותה, אבל בכל הימים האחרונים שבאתי אליה, לא הצלחתי. היום היחיד שהיא נראתה קצת מעודדת היה כשמאט גם היה. הוצאתי את הטלפון וסימסתי לריקי.

רובי: אתה עובד היום?

ריקי: אולי בערב למה?

רובי: בוא נקח את אלי למאט

ריקי: סבבה אני מסיים פה איזה סידור ואני אפגוש אותך אצלה. ריקי והסידורים שלו. הוא לא סיפר לי מה זה אומר אבל ידעתי שזה שם קוד ל'אל תשאלי שאלות לא תשמעי שקרים'. כל פעם שהוא נעלם לסידור, הלב שלי התכווץ, לא היה לי מושג מה הוא עושה או במה הוא מתעסק, אבל ידעתי שזה רע.

רובי: מה אתה עושה? שלחתי הודעה למאט.

מאט: סתם אצל נייט. בלי לשלוט בזה חייכתי.

רובי: אנחנו יכולים לבוא?

מאט: רק אם תבואי עם הטופ הכסוף שלך.

רובי: היי נייט צחקתי לעצמי.

...

יצאתי מהר איך שנגמר השיעור, לא יכולתי להישאר עוד שניה על הכיסא, הרגשתי שאני חייבת לצאת ולנשום אוויר צח עם סיגריה.

יצאתי מהמבנה וראיתי מולי את קרסטינה עומדת עם מישהי מוכרת. התקרבתי לכיוונן וראיתי שזאת סיידי אחות של נייט. מה היא עושה פה?

"כחלק מתקנון הבית ספרי, את לא אמורה להיכנס לשטח בית הספר" קריסטינה אמרה וסיידי גילגלה עיניים.

"את כאב ראש" היא ענתה לה.

"סיידי? מה את עושה פה?" שאלתי אותה, כשהיא זיהתה אותי הייתה לה הקלה על הפנים.

"רובי, מה זה צריך להיות? למה את מזמינה אנשים להיכנס לבית הספר בלי אישור קביל?" היא שאלה ואני וסיידי גילגלנו עיניים בלי לתאם.

"הכל טוב קרסטינה, אנחנו יוצאות" אני וסיידי התקדמנו מחוץ לשער בית הספר עד שקריסטינה הסתכלה עלינו בחיוך מנצח.

"איזה יצורה" סיידי אמרה בהתנשאות שרציתי לשפוט, אבל איך אפשר? קריסטינה באמת יצורה שעושה כאב ראש.