5.10.2024:
יום שבת
אלי
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
ישבתי באמצע המושב האחורי במכונית של אמא של רובי בדרכנו הביתה, כשאני עוברת כנראה את אחת הנסיעות הנוראיות בחיי. רובי העצבנית מריקי והנגאובר, היא הנהגת הכי מזעזעת שקיימת. היא עלתה על מדרכות, עברה באדום, וכל שניה בלמה בבום והאיצה בבום. הראש שלי כאב והייתה לי בחילה מהנסיעה. היה עדיף לחזור בלילה עם רובי השיכורה, זה בוודאות היה בטוח יותר.
"כן"
"לא"
ריקי ורובי התווכחו מהרגע שנכנסנו למכונית. מאט הציע שריקי ילך לבית חולים כדי לעשות צילום ראש כדי לוודא שאין לו דימום פנימי, ריקי לא רצה ללכת. הוא אמר שהוא מרגיש טוב, אבל רובי לא ויתרה לו.
"אתה הולך!"
"לא" ריקי המשיך באותו קו.
"כן" רובי הגיבה בפעם האלף.
ישבתי בין שניהם במושב האחורי וזה הרגיש כמו משחק פינג פונג שאני בתפקיד השולחן.
"אני ילד גדול"
"אתה ילד מגודל"
הוצאתי אנחה. ורק קיוויתי להגיע כבר הביתה. ידעתי שמחכה לי שם אבא זועם, הוא כבר סימס לי והתקשר. אבל כרגע הכל היה עדיף מאשר להישאר במכונית המוות.
רובי פנתה ימינה לרחוב שלי כאילו היא בסרט מהיר ועצבני, הרגשתי איך אני צריכה להחזיק את עצמי במקום כדי לא לעוף לתוך החלון של המכונית. רובי התחילה להאט לקראת הכניסה לבית שלי.
"ביי" פתחתי את הדלת וקפצתי החוצה עוד לפני שרובי הספיקה לבלום ונסתי על נפשי.
נעמדתי כמה שניות ארוכות מחוץ לבית, ידעתי שאני הולכת להיכנס ישירות לתוך ריב. אף פעם לא עשיתי יותר מדי בעיות, תמיד השתדלתי להיות טובה. היו לי ציונים טובים, לא הייתי רבה בבית הספר, הייתי מנומסת והייתי אחראית. אבל אבא שלי תמיד היה אדם מאוד קשה וביקורתי. הוא לא אהב שאני מסתובבת עם ריקי ורובי ואמר שהם דוגמא רעה, הוא תמיד שנא שאני מתחילה לחלום בהקיץ ולא מקשיבה לו, והוא גם שנא את זה שאני מבולגנת. תמיד השתדלתי להיות מסודרת בכל המרחב הציבורי, אבל הוא גם שנא את זה שהחדר שלי מבולגן, אף פעם לא הבנתי איך זה נוגע לו. לאחרונה, הוא התחיל להטיף לי שאני לא צריכה להסתובב עם מאט אחרי מה שבן סיפר לו. אני יודעת שזה נובע מדאגה, אבל הייתי שמחה לקבל ממנו קצת תחושת אמון ולדעת שהוא סומך עלי שאני יודעת מה אני עושה.
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי לבית. הסלון היה בכניסה לבית וכולם ישבו שם. בן ישב על הספה עם הלפטופ שלו, ברי אמא של בן ובת זוגו של אבא שלי ישבה עם הטלפון שלה על הספה מהצד השני תוך כדי שהיא שותה תה, ואבא שלי ישב על הכורסא עם העיניים על הדלת, מוכן ומזומן לקראתי.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
