הפנים שלה

פרק 59/ ריקי

ריקי:

"חזרתי" דני אמרה ונכנסה לחדר במוטל שהיינו בו. נסענו אתמול כמעט 6 שעות עד שהגענו לרוצ'סטר שהיה לא רחוק מגבול קנדה. לדני היה את הרעיון הגאוני הזה שאף אחד שבריא בדעתו לא היה נוסע למקום כל כך קפוא. היא אמרה שסביר שיתחילו לחפש אותנו או לרדוף אחרינו בכבישים ראשיים בדרך לפורטלנד או ניו יורק כי לשם הכי נוח להגיע, ושאף אחד לא יהיה מטומטם לנסוע כל כך קרוב לגבול של קנדה (במקום שבו יכול לנשור לך האף מקור בפאקינג סוף דצמבר). אז אנחנו היינו המטומטמים שהגיעו לגבול קנדה עם -6 מעלות ביום. אולי אף אחד לא יימצא אותנו פה ונהיה בטוחים, אבל סביר שנמות מהיפותרמיה.

ההסקה בחדר עבדה ונכבתה לסירוגין, וניסינו כמה שיותר לחמם את עצמנו עם שמיכות. כנראה שאם היה מספיק פושר בחוץ ולא קר ברמת הלמות, לא הייתי נוגע בשמיכות הפליז פה. זה נראה שמיכה שייצרו כדי להעביר סקביאס או פשפשים. אבל איזה ברירה הייתה לי? קנינו אתמול כמה ג'קטים בתחנת דלק שעצרנו בה, אבל זה לא היה מספיק טוב. אז הבוקר דני התנדבה לקפוץ לחנות קרובה ולנסות להביא לנו בגדים יותר מחממים ועוד מוצרים בסיסיים. מזל שדני הייתה מספיק חכמה כדי להוציא כמה שיותר מזומן עוד שהיינו בוורצ'סטר כדי שלא יוכלו לזהות אותנו ברכישות באשראי. לצערנו לא היה יותר מדי מזומן להוציא, אבל זה היה אמור להספיק לזמן הקרוב, עד שנבין מה קורה איתנו ומה לעזאזל גודל הנזק שהשארתי מאחוריי בוורצ'סטר.

"מה הבאת?" סיידי שאלה אותה.

"רק דברים בסיסיים" היא ענתה וזרקה לה ג'קט פליז וחולצה טרמית. הלכתי להסתכל על השקיות שהיא נכנסה איתם כדי למצוא גם משהו בשבילי. שלפתי מאחת השקיות מעיל שהיה נראה עצום בגודל.

"מה זה?" שאלתי את דני

"בשבילך" היא ענתה והמשיכה להוציא בגדים מהשקית.

"כמה ענק את חושבת שאני?"

"פשוט תלבש את זה" היא אמרה בחוסר סבלנות והתלבשתי. זה כבר היה יותר טוב. הצצתי עוד בשקיות וראיתי שהיא הביאה גם חטיפים וכמויות של מנות חמות.

"זכרת להביא משחת שיניים?" שאלתי והיא סימנה לי על עוד שקית. הצצתי בתוכה וראיתי מברשות שיניים, משחת שיניים, דאודורנטים, ליפסטיק, איילנר וקרם רגליים. "איך איילנר זה בסיסי?" שאלתי אותה בכעס.

"זה לא איילנר זה מסקרה, וזה בסיסי"

"אין לנו כסף מפגרת אחת" השתגעתי ממנה. לא מספיק שהיא הציעה לנסוע לפאקינג אנטרטיקה, היא גם ביזבזה לנו את הכסף על איפור וקרם רגליים. "תזכירי לי לא לקחת אותך בפעם הבאה שאני במנוסה" היא חטפה לי את השקית מהיד ושילבה ידיים.

"תקשיב לי טוב חתיכת טמבל חוצפן" היא אמרה בקול המאיים שלה והרגשתי שאני נדרך. "אנחנו בחרא הזה בגללך!" היא צעקה לי. "אתה חשבת שזה יהיה רעיון חכם לנסות לרצוח את האדם הכי מסוכן בעיר! אתה לא שלטת בעצמך! אתה חושב שאני רוצה להיות במנוסה?!" היא אמרה בכעס. היא צודקת. זאת הייתה אשמתי, באמת איבדתי שליטה. "אתה מבין מה עשית לאמא ואבא?! מה עשית לתיאו? לאנג'י? לפאולה? אתה מבין שהם לא עוצמים עין כי אין להם מושג איפה אנחנו?! תחשוב מה עובר לאמא המסכנה בראש עכשיו!" היא שברה לי את הלב. לא רציתי לחשוב את זה.