הפנים שלה

פרק 53/ רובי

26.12.2024

יום חמישי

רובי

החג היה חרא. אמא שלי ניסתה לעשות משהו רק לשתינו וקנתה לי כל מיני מתנות, אבל לא היה לי חשק לחגוג כלום. אומנם זה היה חמוד מצידה, היא באמת ניסתה לשמח אותי ואולי היא גם הרגישה אשמה שהיא לא סיפרה לי כלום על מייקל אבא של מאט. מסתבר שהם יוצאים כבר תקופה. היא הייתה אחות במחלקה שלו, אבל הבית החולים היה גדול ואף פעם לא באמת נוצר בניהם קשר. כשאבא של מאט גילה שמאט מיודד עם הבת של אדה, הוא סיפר לה והיה צחוק גדול. היא סיפרה שהיא תמיד שמה עליו עין, שהוא היה רופא מאוד מוערך. עלאק מוערך, היא שמה עליו עין כי הוא ממש חתיך. היא סיפרה איך אחרי שהוא גילה שאני ומאט מיודדים הוא גם התחיל לשים לב אליה. הוא היה מגיע במיוחד כל בוקר לעמדה שלה לאחל לה בוקר טוב, עד שאחרי כמה ימים הוא הציע לה לצאת. הדייט הראשון שלהם מסתבר היה בהלוואין. שמחתי בשבילה. אף פעם לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה, אבל מאז אבא שלי לאמא שלי לא היה אף אחד. היא בטח הרגישה נורא לבד ואני ומייסון לא עשינו לה חיים קלים בשנים האלה.

שכבתי במיטה והסתכלתי בפינה של החדר על המתנה שהזמנתי לריקי לחג. הזמנתי אותה לפני כמה חודשים כשראיתי שמכרו חולצת נבחרת מקורית של ג'ייסון טייטום מבוסטון סלטיקס, שהיה השחקן האהוב עליו מהקבוצה האהובה עליו. זה היה במחיר טוב והיה לי מספיק כסף מהעבודה אז הזמנתי לו. תיכננתי להביא לו את זה ליומולדת אבל היומולדת שלו רק במאי ולא היה לי סבלנות לחכות עם זה, אז עטפתי את זה ושמתי בצד של החדר כדי להביא לו לחג. לא שזה משנה עכשיו. מאז הנשף כל מה שעשיתי היה בעיקר לרחם על עצמי ולפנטז על ריקי. שנאתי את מה שהוא עשה. איך שהוא נישק אותי והרס הכל. היה לי טוב וכיף לחיות בהכחשה שאין בנינו כלום. ההכחשה הזאת הגנה עלי. ראיתי את ההורים שלי, ראיתי מה קרה להם בסוף, ראיתי איך אבא שלי עזב בלי להביט לאחור והשאיר את אמא שלי לבד לטפל בשני ילדים בלי למצמץ. ידעתי שלאהבה יש מחיר, ידעתי שלאהבה יש תאריך תפוגה. לעומת זאת, לחברות אין תוקף. חברות זה מעבר לזמן, מעבר למשברים, מעבר להכל. אוהבים באים והולכים, חברים נשארים. לפחות ככה חשבתי. מסתבר שלחברות שלי ושל ריקי כן היה תוקף. הבטן שלי התכווצה מהמחשבה והסתובבתי במיטה. הוא היה רק שני בתים ממני, כל כך קרוב אבל כל כך רחוק ממני. רציתי להיכנס לחדר שלו, לתפוס אותו, לנער אותו, לתת לו שתי סטירות ולנשק אותו. אבל זה היה נורא לחשוב על זה. במיוחד שזה לא היה הוגן כלפי נייט. זה לא היה הוגן שאני לא מפסיקה לחשוב על ריקי. זה לא הגיע לו. מאז הנשף ומה שקרה ביני לבין ריקי לא העזתי לפגוש אותו. לא ידעתי איך אני יכולה להסתכל לו בעיניים אחרי הנשיקה שלי עם ריקי. נכון. לא רציתי את הנשיקה, אפילו איימתי עליו שלא יעז לעשות את זה וכשאני חושבת על זה אפילו יכולתי להגיש עליו תלונה אם הייתי רוצה. אבל נהנתי ממנה, נהנתי כמו שבחיים לא נהנתי. כאילו כל הכוכבים הסתדרו נכון בשמיים ומה שהיה צריך לקרות קרה. זה הרגיש כל כך טוב לנשק אותו. לא הפסקתי לחשוב על הנשיקה הזאת ולפנטז עליו. זה היה כל כך סקסי, הוא היה כל כך סקסי. למה אלוהים ברא אותו כל כך סקסי? הטלפון רטט והסתכלתי עליו.

נייט: איך את מרגישה? פאק. כבר שבוע שאני מורחת אותו בתירוצים כדי לא לראות אותו. לא היה לי אומץ להתמודד איתו. איך אני אמורה להתנהג כרגיל? להסתכל לו בעיניים היפות והטובות שלו? ואולי אני לא אמורה להתנהג כרגיל. נאנחתי והתיישרתי במיטה.

רובי: יותר טוב, מה אתה עושה היום?

נייט: מה שתרצי רציתי להרוג אותו שהוא כזה מקסים. למה הוא לא יכול להיות פשוט דוש מלא בעצמו כמו שדמיינתי שהוא לפני שהכרתי אותו?

...

לקחתי את האוטובוס לפורסט גרוב. נייט הציע להקפיץ אותי אליו אבל לא רציתי להטריח אותו. לא רציתי שהוא יבזבז עלי את הזמן שלו. הלב שלי דפק כל הדרך לבית שלו. הרגשתי שאני רוצה להקיא. לא ידעתי מה אני מתכוונת לעשות, לא ידעתי כלום. רק ידעתי שאני לא שווה את הזמן של נייט.

נכנסתי ישר למרתף, לא רציתי להיתקל בהורים שלו ובטח לא בסיידי. ראיתי אותה לפני יומיים עומדת עם ריקי. לא היה לי חצי מושג מה קורה בניהם. מאט זרק לי משהו על זה שהם לא מדברים והייתי בטוחה שהם חתכו את מה שלא היה בניהם. אבל אחרי שראיתי אותה איתו, כבר לא היה לי מושג. שאלוהים יעזור לי אבל לא אהבתי את הבחורה הזאת. היא הייתה יפה בקטע מעצבן, היא הוציאה לריקי את העיניים והיא לא הפסיקה להדאיג את נייט. והכי גרוע, בגללה ראיתי צד מזעזע באח שלי. ידעתי שזה לא אשמתה בשום צורה. אבל.. לא הצלחתי לנתק בראש את כל הסיטואציה הזאת ממנה. אבל כמובן שלא היה לי שום מזל, כמו בדרך כלל ומי שפתח לי את הדלת של המרתף הייתה סיידי. פאק. היא נראתה על הפרצוף.

"מה קורה?" היא שאלה. נראה לי שכמו שאני הרגשתי כלפיה ככה היא הרגישה כלפי. נייט דחף אותה ונעמד מולי.

"רובי!" הוא אמר בהתרגשות. "אמרתי למאט שאת בדרך והוא ואלי אולי יקפיצו יותר מאוחר, מקווה שזה בסדר"

"אהה.." לא ממש ידעתי מה לענות.

"הם כאלה חמודים ביחד" סיידי אמרה והופתעתי שהיא מדברת ככה. ממה שאני יודעת היא חושבת שאלי רצחה את קלסי או משהו לא?

"הכי חמודים" נייט הסכים איתה.

"טוב, אני אלך כדי שתוכלו להזדיין או לצבוע את השיער או מה שזה לא יהיה שאתם לא עושים ביחד" סיידי אמרה.

"תלמדי לסתום" נייט אמר לה והיא העיפה את השיער שלה אחורה ויצאה. עמדתי מול נייט שחייך אלי עם העיניים הירוקות והיפות שלו. הוא היה כל כך יפה ומקסים ולא הגיע לי שהוא יסתכל עלי ככה.

"אנחנו צריכים לדבר". אמרתי והחיוך שלו נעלם.