הפנים שלה

פרק 70/ ריקי

ריקי:

נייט נסע מהר, אבל לא מהר מספיק. רובי הספיקה להגיד שהיא ומאט הבינו שבן רצח את קלסי והוא ניסה לאנוס את אלי. היא צעקה שהוא איתה עכשיו לבד בבית. הו פאק. תמיד שנאתי את בן, אבל אם מה שרובי אמרה הוא נכון, זה הסוף שלו. הוא אדם מת. לא אכפת לי מכלום. אם הבן אדם הזה נגע באלי, הוא מת. ידעתי שזה לא סתם מחשבה שיש לי בראש, שזה לא סתם משהו שאני מספר לעצמי. ידעתי את זה כי ביום שחשבתי שרפאל הרג את רובי, ידעתי שהדבר הבא שאני הולך לעשות זה להרוג אותו. פחדתי מעצמי שזה מה שחשבתי אז, פחדתי מעצמי גם על מה שחשבתי עכשיו. אבל הגבולות והערכים שלי השתנו כנראה, תודות ולא תודות לרפאל.

"אתה בטוח שהיא אמרה שהם אצלה?" נייט שאל בפעם המיליון.

"כן, תסע!" כבר לא הייתה לי סבלנות אליו. הרגשתי את האף שלי דופק ובקושי הצלחתי לנשום כמו בן אדם בגלל האגרוף שהוא נתן לי. אבל ידעתי שאני חייב לו את זה. אני יכול להבין למה אני לא בדיוק מוצא חן בעיניו, והוא לא טועה לגבי זה שאני עושה כל הזמן טעויות, אני יודע שאני עושה כל הזמן טעויות, בגלל זה אני צריך את דויל לידי, היא היחידה שיודעת להציל אותי מעצמי, כי היא החצי שלי, והיא שלי. כשהוא אמר שגנבתי לו אותה? הו פאק. עד אותו רגע אני לא חושב שאי פעם הוא הצליח להצחיק אותי. הוא באמת חי בסרט. היא תמיד הייתה שלי, איך אפשר לגנוב משהו שהוא שלך? זה הדפוק הזה שנדחף. באינסקט רציתי להחזיר לו, לשטח אותו על הרצפה ולהגיד לו שאני בחיים לא אוכל לסלוח לעצמי שהוא היה הראשון של רובי ולא אני. זה הרג אותי. שנאתי אותו כל כך על זה. שנאתי את עצמי כל כך על זה. אבל הייתי חייב להתאפק ולספוג את מה שהיה לו להציע. הוא חבר של מאט ואח של סיידי ולא יכולתי לפגוע בו, עם כמה שהתחשק לי. וחוץ מזה היה לי חשוב שהוא ישמע את מה שיש לי להגיד. אחרי שסיידי פנתה לרפאל כדי לעזור לי, הבנתי שעשיתי טעות. היא לא מפסיקה לחבל לעצמה בחיים, וצריך לשים לזה סוף. הייתי צריך לשים לזה סוף עוד הרבה קודם, שרק גיליתי שהיא פוצעת את עצמה. לי לא היה איך לעזור לה, אבל ידעתי שנייט והמשפחה שלה יכולים.

אחרי נסיעה של עוד כמה דקות בלתי נסבלות, נייט נכנס לרחוב של אלי, לא חיכיתי שיעצור את הרכב וקפצתי החוצה. התחלתי לרוץ לכיוון הבית והדלת הייתה פתוחה.

נכנסתי לזירה, כי זה לא היה בית, זאת הייתה זירה. זירת אירוע. אלי שכבה על הספה ונראתה מתה. מאט שכב על הרצפה ונראה מת. בן שכב על הרצפה מלא בדם של עצמו ונראה מת. היחידה שעמדה הייתה רובי.

"מאט!" שמעתי את נייט נכנס מאחורי ורץ אליו. "מאט!!!!" הוא צעק שוב כשהוא ניגש אליו והרים לו את הראש. הוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי למד"א.

"מד"א שלום"

"אני צריך אמבולנס כמה שיותר מהר לפוקס סטריט 2, יש פה שלושה אנשים פצועים, אני לא בטוח שכולם חיים" אמרתי למי שענה לי לטלפון, הוא המשיך לדבר איתי אבל לא הצלחתי להקשיב לו אז ניתקתי את השיחה והתקרבתי לרובי.