הפנים שלה

פרק 32/ ריקי

9.11.2024

יום שבת

ריקי

רפאל היה מבסוט. כמות הקוק שהצלחתי למכור לתלמידים מקלרמונט הייתה מטורפת. העלתי להם את המחיר בטענה שקשה להשיג והם לא מיצמצו פעמיים לפני שהם שילמו את הסכום. אני הייתי הקונקשיין שלו לכל אותם ילדי שמנת מפונקים מהצד השני של העיר. אם זה לא מספיק, אז מסתבר שאחרי שהצתתי את המכונית של הבעלים של המסעדה האיטלקית הוא חזר לשלם לרפאל בתוספת ריבית ועוד שני ספרים שאיימתי עליהם ולאחד אפילו שברתי את היד, חזרו לשלם לו. העסקים שלו פרחו והלב שלי נבל. מה שכן היה טוב בכל הסיפור, זה שרפאל החליט לפרגן לי והביא לי 1000 דולר 'לטיפולים של ליאו'. לא משנה כמה פעמים אני אתקן אותו ואגיד לו שהשם זה תיאו, זה לא יעזור. את הכסף חילקתי לשתי פעימות לפני שהבאתי לאמא שלי, פחדתי שהיא תחשוד אם אני אביא לה בבת אחת סכום כסף גדול מדי. מה שעוד היה טוב בכל ההיי של רפאל, זה שהוא נתן לי שבוע חופש. אומנם לא הלכתי לעבוד, לא מכרתי סמים ולא הצתתי מכוניות, אבל לא באמת הייתי בחופש. הכעס על עצמי לא נתן לי חופש, האשמה על כל האנשים שפגעתי בהם לא נתנה לי חופש, הדאגה לתיאו ותחושת החוסר אונים שאין לי איך לעזור לו לא נתנה לי חופש. אבל הייתי בחופש. אז כשסיידי ונייט הזמינו אותנו אליהם לסאפ שמחתי שהייתי יכול לבוא. הם הציעו שנגיע בשבת ונישן אצלם כדי שנוכל לקום מספיק מוקדם כדי לעשות את הסאפ בזריחה כמו שהם המליצו. מאט, רובי ואני שמחנו ללכת ולא עלו אצלנו יותר מדי התלבטויות אבל לאלי זה היה מורכב יותר. היא לא יכלה לישון מחוץ לבית, אבל אחרי קצת לחץ שהפעלנו עליה היא החליטה להתגנב החוצה כמו ילדה טובה.

נזרקנו במרתף של משפחת אוקונור עם כמה בקבוקי אלכוהול ונשנושים. ישבתי קרוב לסיידי על השטיח ונשענתי על הספה שעליה ישבו מאט ואלי. מולנו על השטיח ישבו נייט ורובי צמודים להגעיל, הם צחקו בניהם, נגעו אחד בשניה ושלחו ידיים. רציתי להקיא מרמת הקרבה בניהם.

"זה לא בסדר שאתה לא מארגן אותי" סיידי אמרה לי לתוך האוזן. "אני לא יכולה להיות סאחית יותר, כבר 6 ימים שלא הסנפתי". הנודניקית הראשית. כבר לא יכולתי לשמוע אותה מדברת על קוק, הדבר היחיד שהיה סותם לה את הפה זה אם היינו מזדיינים, לא שאני מתלונן, אהבתי להזדיין עם סיידי, היא הייתה סקס מדהים וזה היה מסיח את דעתי מהחרא שאני שקוע בו. זה הסיח את דעתי גם מכמה שרובי ונייט מתקרבים.

"מזל טוב, את נקייה 6 ימים" אמרתי לה בזלזול והיא גילגלה עיניים. ידעתי שהיא מכורה, ידעתי שזה נובע מסבל וממה שיצא לי לקרוא באינטרנט ידעתי שאם היא לא תטשטש את הכאב כמו שהיא עושה עם קוק, היא יכולה שוב לפגוע בעצמה. מאז שגיליתי שהיא פוצעת את עצמה לא הצלחתי להירגע. היא כבר התרגלה שאני בוחן את הגוף שלה כשהיא ערומה ונראה לי שזה אפילו היה לה נעים להרגיש שאכפת לי ממנה. אבל דאגתי שאני אמצא פצעים חדשים על הגוף שלה. היא הבטיחה לי שהיא תגיד לי אם היא תרצה לפצוע את עצמה, אבל זה עדיין לא נתן לי שקט. הרגשתי אשם שאני לא מספר כלום לנייט או אפילו לארין אמא שלה. לא פחדתי מהאיומים שלה, שהיא תספר למישהו שאני מוכר סמים, ידעתי שהיא לא תעשה את זה, אבל פחדתי להפר את האמון בנינו, פחדתי שזה ידחוף אותה לעשות משהו גרוע יותר מרק לפצוע את עצמה. הסתכלתי עליה והיא הייתה כל כך יפה. העיניים הירוקות שלה היו מונחות עלי והיא נשכה את השפה התחתונה שלה, כאילו היא ידעה שזה מה שמדליק אותי, היא החזיקה בקבוק טקילה ושתתה ממנו ולא הורידה את המבט ממני. היא שתתה מהבקבוק לאט ובצורה מתגרה, היא התעכבה על הקצה של הבקבוק ועטפה אותו עם כל הפה שלה ואז הוציאה אותו בבת אחת ברעש. היא היפנטה אותי ושכחתי איפה אני נמצא. התקרבתי אליה והזזתי לה את השיער מאחורי האוזן היא השעינה את הראש שלה אחורה מה שהבליט את הצוואר הארוך שלה. נישקתי לה אותו והיא הוציאה קול קטן. הצמדתי אותה אלי, תפסתי את הראש שלה מהשיער וקירבתי אותה לפנים שלי. היא חייכה ונישקה אותי, טבעתי בנשיקה איתה, היא הריחה כל כך טוב והייתה כל כך נעימה על הגוף שלי.