הפנים שלה

פרק 2/ אלי

2.9.2024

אלי

השיעור היה משעמם אז עשיתי מה שתמיד אני עושה, הוצאתי את קלסר הציור שלי והתחלתי לצייר. רובי הייתה בטלפון ולא הרימה את הראש ממנו, אלא רק שהיא הייתה רעבה והוציאה חטיף באונטי. מה יהיה עם הבחורה הזאת? כמויות האוכל שהיא מצליחה לאכול ולרכז בגוף הקטן הזה שלה. עוד לא 15:00 והיא כבר אכלה יותר ממה שאני אכלתי כל שבוע שעבר. אם הייתי אוכלת כל מה שהיא אוכלת אני כנראה לא הייתי מצליחה לעבור מהדלת. אבל רובי? זה לא מזיז לה. לא לקיבה שלה ולא לירכיים שלה.

"מה את מסתכלת?" רובי זרקה לי. מבלי ששמתי לב בהיתי בה כנראה כמה שניות ארוכות.

"תבואי איתי לקנות עפרונות יותר מאוחר?" שאלתי אותה תוך כדי שחזרתי להתרכז בציור שלי.

"נראה לי" רובי ענתה. "אני חייבת סיגריה" היא מילמלה וחזרה לטלפון שלה להסתכל על סרטוני איפור בטיקטוק.

..

רעש של כיסא נגרר וצעדים מילאו את האוזניים שלי. לא טרחתי להרים את הראש לראות מי קם מהכיסא שלו והמשכתי לצייר. בבת אחת מישהו משך ממני את הציור שלי, הנייר נקרע מקלסר הציור והעיפרון שהחזקתי נמשך נגד התנועה של הנייר ויצר פס ארוך לכל אורך הציור וכמעט קרע אותו. הרמתי את הראש המומה וראיתי את מאט התלמיד החדש מחזיק את הציור.

"מאיפה את מכירה את קלסי?"

"את מי?" ניסיתי להבין מה הוא רוצה ממני

"את קלסי? מאיפה את מכירה אותה?" הוא הצביע על הפנים שבציור.

"אני לא מכירה שום קלסי" עניתי לו וניסיתי לקחת מחדש את הציור, אבל מאט הרחיק אותו ממני, בשלב הזה הרגשתי את רובי נדרכת לידי.

"זאת קלסי! מאיפה את מכירה אותה?" הוא שאל בעצבים

"אני לא, זה ציור דמיוני" ניסיתי שוב לקחת את הציור.

"הי! תחזיר לה את זה!" רובי אמרה תוך כדי שהיא נעמדת ומנסה לקחת לו את הציור.

"מה קורה שם? תתיישבו במקומות שלכם!" גברת דלטון נסתה להעיר, אבל לא נראה שזה שינה משהו למאט, גם לא לרובי.

"זה לא דמיוני! זאת קלסי! למה ציירת אותה?" הוא אמר בטון עצבני.

"אומרים לך שזה דמיוני, פסייכו!" רובי חטפה לו את הציור מהיד והחזירה לי. "מה לא ברור?!"

"סאליבן! תתיישב עכשיו במקום לפני שאני קוראת לאבא שלך ביום הראשון שלך פה!" גברת דלטון אמרה ומאט הסתובב חזרה למקום שלו בהפגנתיות.

"מה נסגר?" רובי מילמלה לעצמה והסתכלה אחורה על מאט במבט מאיים. "היינו נחמדים אליו כל היום הזה, הוא לא מאה אחוז". היא אמרה וחזרה לטלפון שלה. התאפקתי לא להסתובב אליו גם. הוא עשה עלי רושם של בחור די נורמלי, ואפילו נחמד. לא הצלחתי להבין מה קרה שהוא התהפך ככה. למה הוא חושב שציירתי בחורה בשם קלסי? הסתכלתי על הציור שנהרס עם המשיכת עיפרון לכל אורכו. לא הבנתי למה הוא עשה את זה. הוא היה תוקפני, והרגשתי מאוימת ובעיקר התבאסתי על הציור. בסוף הדחף שלי להסתובב אחורה ניצח. הסתובבתי לכיוון השולחן של מאט וראיתי אותו מסתכל עלי, מסתכל לי ישירות בעיניים. רק ברגע הזה שמתי לב לעיניים שלו. עיניים טריקולר, חום באמצע שהופך לזהב שהופך לירוק. השמש על הפנים שלו הבליטה את הצבעים האלו, בחיים שלי לא ראיתי עיניים כאלו מיוחדות, כאלו נוקבות וכאלו.. עצובות?