הפנים שלה

פרק 30/ רובי

5.11.2024

יום שלישי

רובי

"למה את ישנה עם אור דולק?" קול העיר אותי בבת אחת. הייתי כל כך עייפה, כל הגוף שלי הרגיש כבד והעיניים שלי לא נפתחו, הסתובבתי על הצד והתעלמתי מהקול. "הלו?" הוא ניסה שוב. אחרי כמה רגעים הרגשתי כף יד גדולה וחמה תופסת את הכתף שלי. נתתי לה מכה כמו זבוב שמפריע לי אבל היא לא זזה. "את רוצה לבוא לבית ספר? כבר שמונה ורבע". שמונה ורבע? מה לעזאזל? התגלגלתי בבת אחת מהמיטה וריקי עמד מעלי וצחק.

"למה לא אמרת לי ששמונה ורבע?" אמרתי לו בעצבים ותוך כדי שאני מנסה לקום מהרצפה.

"אמרתי דויל, פיג'מה חמודה" בחנתי לראות מה אני לובשת וזה היה הוואנזי חתול שלי, הוא נשען על הדלת צוחק והזזתי אותו מהדרך שלי.

"שיט אני בטוח אאחר, תלך שלא תאחר גם" אמרתי לו והוא משך כתפיים ויצא מהבית. בדרך כלל אני לא שוכחת להתעורר בבוקר, אבל קראתי עד אמצע הלילה וכנראה נרדמתי בלי לשים שעון. התארגנתי הכי מהר שיכולתי כדי לא לאחר מאוד, אלא רק קצת. ציחצחתי שיניים והתלבשתי מהר, נעלתי נעליים תוך כדי שאני יוצאת מהדלת ונעלתי את הבית.

"נראית טוב דויל" ריקי עמד מחוץ לבית והסתכל עלי בחיוך משועשע. לא טרחתי לסרק את השיער שלי או לסדר את הבגדים על הגוף שלי לפני שיצאתי ושלא נדבר על העיגולים השחורים שהופיעו מתחת לעיניים שלי הבוקר. אז לא הערכתי את הערה הצינית הזאת.

"לא הלכת?" שאלתי בכעס והתחלנו להתקדם.

"חיכיתי לך" הוא אמר ושם יד סביב הכתף שלי. "איך היה בריתוק אתמול?" הוא צחק והורדתי את היד שלו מהכתף שלי. הוא נעצר ועצרתי באינסטקט מיד אחריו. "אני מצטער דויל, זה היה סתם מטומטם מצידי" הוא הסתכל עלי עם העיניים החומות שלו וראיתי שהוא מתכוון למה שהוא אומר. הוא חייך חיוך מתנצל, גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת. "זה השלב שגם את מתנצלת שלקחת לי את הטלפון וחיטטת לי בו" הוא תפס לי את היד ועצר אותי. הסתכלתי על היד שלו שמונחת על הזרוע שלי. היד שלו הייתה חמה והתחושה שלו על הזרוע שלי הייתה מנחמת. הסתכלתי על ריקי שהסתכל עלי בסקרנות, כנראה שהמבט שלי בילבל אותו. רציתי להגיד לו שאני יודעת שאנחנו רבים הרבה אבל שאין דבר שאני רוצה קרוב אלי ממנו. שהוא נותן לי ביטחון, שהוא החבר הכי טוב שלי, שהוא היחיד שאני מרגישה שמבין אותי באמת ושמפחיד אותי לאבד אותו, מפחיד אותי שהוא מרחיק אותי ומפחיד אותי שהוא ילך. אבל לא הצלחתי להגיד כלום מזה. תפסתי אותו בבת אחת וחיבקתי אותו. נתתי לו לחבק אותי בחזרה ולא היה לי אכפת שאנשים עברו על פנינו והסתכלו ולא היה לי אכפת שאנחנו מאחרים. נקברתי בתוכו ונתתי לו לעטוף אותי. הרגשתי איך אני הופכת לפלסטלינה בתוך החיבוק איתו. הזרועות החמות שלו סביב הגוף שלי, הריח שלו והרעש החלש של הנשימות שלו, זה כל מה שהייתי צריכה.