הפנים שלה

פרק 41/ מאט

2.12.2024

יום שני

מאט

ישבתי בכיתה ליד ריקי שלא הוציא מילה מהבוקר. גברת רוקפלד ביקשה ממנו להישאר אחרי השיעור. נראה לי שאפילו היא שמה לב לשינוי בהתנהגות שלו, בטח אחרי שהשיעור שלה עבר כל כך חלק כי ריקי היה בשקט לשם שינוי. השתדלתי לא לדחוף את האף שלי, גם ככה הייתי די מעודכן לגבי מה שקרה בחג ההודיה עם סיידי. נייט שיתף אותי בהכל, על זה שסיידי התקשרה אליו בוכה שריקי העליב אותה, על זה שהיא לקחה קטמין ועל זה שהוא אסף אותה מהבית של ריקי בלי הבגדים שלה. נייט היה נסער ועד עכשיו לא נראה לי שהוא נרגע לגמרי. האמת שהוא גם כעס עלי ועל האדישות שלי. הוא העלה מלא השערות שקשורות לזה שריקי פגע בסיידי וכשביטלתי את ההשערות שלו הוא ממש כעס. אני יודע שלנייט יותר קל להמציא סיפורים ולהאשים את ריקי מאשר את אחותו, אבל האמת היא שהכל מתחיל ונגמר בסיידי. קשה לי להאמין שריקי נתן לה סמים או נגע בה בניגוד לרצונה. ראיתי אותם ביחד, היא תמיד רצתה וחיפשה את הקרבה שלו, האמת שאני אפילו חושב שיש מצב שהיא אובססיבית לגביו. כשהצעתי את זה לנייט הוא ממש כעס. אמר שאני צריך לצודד בו ולא בריקי, כשהוא מפספס את העניין שאני מנסה לצודד פשוט באמת, גם אם לא נעים לשמוע אותה.

השיעור עבר לאט וכמו בכל השבועות האחרונים, לא הפסקתי לחשוב על קלסי, על פנים ריקות מחיים ועל אדם שמסתובב איפשהו שפגע בה. ידעתי שסיידי יודעת עוד דברים, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לדבר איתה על זה, הרגשתי שאני לא חזק מספיק. התפללתי שהשיעור כבר יגמר, לא הצלחתי להתרכז והמחשבה על קלסי עשתה לי בחילה. הצצתי על הכיתה וראיתי שרובי לא מורידה מריקי את העיניים שלה. בדרך כלל היינו מתיישבים מאחורי רובי ואלי, אבל ריקי סימן לי ללכת אחריו לצד השני של הכיתה. רובי הסתכלה עליו, אבל הוא לא התייחס אליה, נראה שגם בניהם עבר חתול שחור. אלי שישבה ליד רובי הסתכלה עלי ונופפה לי לשלום בחיוך. על אף שלא היה לי כל כוח לחייך, הבחורה הזאת הוציאה את זה ממני בכזאת קלות, חייכתי אליה בחזרה, היא סימנה לי על הפלאפון שלה והסתכלתי עליה מבולבל. היא הצביעה על הפלאפון שלה ואז עלי.

"מה?" הסתכלתי עליה כשאני באמת לא מבין מה היא רוצה. היא נתנה לעצמה מכה בראש בייאוש ממני ואז סימנה לי על ריקי.

"מה היא אומרת?" שאלתי את ריקי והיא עשתה בדיוק את אותן התנועות של קודם.

"היא שלחה לך הודעה, תסתכל בטלפון" ריקי אמר כאילו זה ברור.

"אה" אמרתי והוצאתי את הטלפון שלי.

אלי: בא לך לשבת איתי על השיעור של דלטון היום?. התשובה הייתה לא. לא התחשק לי לעשות כלום, אפילו לא איתה. אבל היא הציצה עלי בעיניים שלה עם חיוך ושתי גומות ולא יכולתי לענות שום דבר שהוא לא- כן. הינהנתי עם הראש וראיתי איך מחייכת אלי בשמחה, הבטן שלי התמלאה בחום. מה יש באלי מורגן שגורם לי לכל התחושות האלה?