הפנים שלה

פרק 48/ רובי

17.12.2024

יום שלישי

רובי

נכנסתי להתקלח כדי להוריד ממני את היום הזה. ובעיקר כי הייתי מסריחה מסקס. אני ונייט לא הצלחנו להוריד את הידיים אחד מהשניה בשבועות האחרונים. מאז ששכבנו לא יכלנו לעשות שום דבר אחר. זה היה אומנם די מזעזע בפעמים הראשונות, הרגשתי שהוא עומד לקרוע אותי וזה כל כך כאב, אבל בו בזמן לא יכולתי לעצור. הוא ביטל אימון ובא אלי היום אחרי הלימודים. מזל שאמא שלי חזרה מאוחר מהעבודה ולא ראתה איך חיללנו כל אזור בבית, המטבח, הסלון וכמובן החדר שלי. נפגשנו כמעט בכל הזדמנות שהייתה לנו, למרות שלא היו הרבה כאלה כי הוא היה כל כך עסוק, ניסיתי להתאים את המשמרות שלי בקפה כמה שאני יכולה ללו"ז של האימונים שלו כדי שלפחות זה לא יפריע לנו. אבל עם כמה כיף שהיה לי עם נייט והתחושה הטובה שהוא נתן לי, לא הצלחתי להיות באמת שמחה. ריקי לא החליף איתי מילה מאז שהלשנתי עליו לדני. לא רק שהתגעגעתי אליו, הרגשתי שאני לא שלמה בלעדיו. לא הייתי רגילה להתעלמות הזאת, תמיד שהוא כעס הוא היה מתעצבן או מקלל אותי בספרדית. פעם אחת הוא שפך עלי קולה ופעם אחרת הוא זרק עלי ביצה מהחלון על הראש, אבל הוא בחיים לא התעלם ממני, או היה אדיש אלי. זה חירפן אותי. הוא לא רצה לדבר איתי והיה שולח את אחיות שלו לגרש אותי, הוא לא ענה לטלפונים שלי ולא החזיר תשובה להודעות שלי. לא משנה כמה ניסיתי להתנצל בפניו הוא לא היה מוכן לשמוע. אני מכירה את ריקי, אני יודעת שיש שני דברים שהכי חשובים לו, הראשון זה אמון והדבר השני זה.. המשפחה שלו. אבל מה שאני עשיתי? שבר גם את האמון שלו וגם את דני אחותו. ואני לא יודעת אם הוא יצליח לסלוח לי, אבל אני חייבת שהוא יעשה את זה ויסלח לי. אני חייבת כי אני לא מכירה את עצמי בלעדיו. הוא האדם הכי קרוב אלי, וכשאני יודעת שפגעתי בו, זה לא נתן לי לישון. נייט עזר, התשומת לב שקיבלתי ממנו עזרה, הסקס עזר, אבל רק ברמת הסחת הדעת, זה לא הצליח למלא לי את החור בלב. כל פעם שראיתי את ריקי בבית הספר רציתי לרוץ ולחבק אותו, להרגיש אותו, את הידיים הגדולות שלו עוטפות אותי ומנחמות אותי. רציתי שהוא יסתכל עלי שאני אוכל לראות את העיניים שלו והמבט שלו. רציתי שהוא יחזור לדבר איתי, הוא לא דיבר אלי או התייחס אלי כבר כל כך הרבה זמן שזה נהיה כואב. אם כי ביום שבת הוא כן התייחס אלי כשהוא פתח את הדלת באמצע טיפול מפשעות והסתכל ישירות לכוס שלי, מהתנוחה שהייתי בה הוא כנראה גם יכל לראות את השחלות. אבל מעבר לטעות המביכה והמצערת הזאת, הוא לא התייחס אלי או הכיר בי.

יצאתי מהמקלחת והסתכלתי על עצמי במראה, לפעמים היה לי קשה לזהות את עצמי אחרי כל כך הרבה זמן עם שיער ורוד. האמת היא שצבעתי את השיער בכעיקר כי לא יכולתי להסתכל על עצמי, שנאתי את עצמי על מה שעשיתי לריקי והרגשתי שלא בא לי לראות את הפרצוף שלי יותר. זה מטומטם וזה בכלל לא קשור, אבל היה משהו מנחם בלא לזהות את עצמי. הסתכלתי על המראה עוד כמה רגעים והרגשתי שבא לי לעשות עוד שינוי. העברתי קבוצת שיערות קדימה, הוצאתי מהמגירה מספריים קטנות שבדרך כלל השתמשתי בהם כדי לסדר ציפורניים, אבל הפעם השתמשתי בהם כדי לגזור את השיער. נראה לי שהצלחתי לעשות עבודה מספיק טובה כי אחרי כמה דקות עמדתי מול המראה עם פוני די סימטרי. היה לי מצח יחסית גדול אז זה היה די מחמיא, מעניין מה נייט היה חושב על מה שעשיתי לשיער שלי עכשיו, אם כי לא נראה לי שהיה לו אכפת. הלכתי לחדר והתלבשתי בפיג'מה, הכנתי כבר את הספר שלי בעמוד שעצרתי בו ובאתי להתחיל לקרוא עד שאמא שלי קראה לי מהמטבח.