פרק 93 | לעזוב אותך | לואי
"כדאי שאני אעזוב. אני חושב שאני אשן על הספה הלילה." הוא אומר, אבל לא זז ממקומו. עיניו הירוקות נוצצות באור המועט שמגיע מחדר השירותים שצמודים לחדר שלי, אשר פעם היה שלנו. אני בקושי מבחין באיך הוא נושך את שפתיו מהמקום בו אני יושב על המיטה. בלי אף סיבה, או שאולי עם סיבה כי אלו שנינו אחרי הכל, שורר ביננו מתח. אנחנו מביטים זה בזה ולא מזיזים את המבט לשנייה. אנחנו לא יכולים להעמיד פנים שהכל בסדר, לא משנה כמה ננסה. אני מפחד שהוא יעלם בבוקר.
אני לא מצליח לחשוב על דבר מלבד על זה שאני רוצה להרגיש אותו בתוך ידי, לאחוז בכתפיו בעדינות. העור שלי בוער מלחשוב על לגעת בו. אני נזקק למגע איתו, להרגשה של העור שלו. הוא מפסיק לנשוך את שפתיו והן נפתחות מעט, אבל רק בקושי. אני לא מצליח להבין למה הארי גורם לי להרגיש כך. כל אחד מאיברי גופי נמתח בציפייה אליו. אני מדמיין את אצבעותי עוברות על פניו ולוחצות על הגומה שלו בזמן שהוא מחייך, נדחפות אל שיערו המתולתל ומתלפפות סביב עורפו. אני צריך שהוא יתכופף אלי ויחכך את אפו באף שלי לפני שאנחנו מתנשקים, או שהוא ישלח את ידיו אלי ויגע בי.
"לעזאזל." הקללה נפלטת במהירות מפיו והוא חוזר לנשוך את שפתיו, מזיז לשנייה את עיניו הירוקות מעיני לפני שהוא מייצב את קשר העין בחזרה. אני מתרומם מהמקום שלי לעברו. "אתה לא מבין-" אני מתנשף לפתע ומעביר באיטיות את אצבעותי בשיערי בזמן שאני סוגר את המרחק ביננו. "מה אתה עושה לי." נדמה שקשה לי לסיים את המשפט בזמן שאני נופל לעברו, פיזית ומילולית. אני מפחד שהוא לא יאחוז בי, שליבו לא יצליח להכיל אותי וזרועותיו לא יזוזו בשביל לתפוס אותי.
משום מקום הוא נאחז בי ואני רואה בעיניו שהוא זקוק למגע איתי בדיוק כמו שאני זקוק למגע איתו. הוא משחרר נשימה שהחזיק בגרונו ומביט הצידה בעצבנות. לא משנה כמה הוא ינסה להתכחש לזה, הוא רוצה בי. ועכשיו, אחרי חודשים של החלמה, אנחנו צריכים לעשות את הקפיצה הזאת. אני תולה את ידי על כתפיו ומתקרב אליו עד כמה שניתן. החזה שלו צמוד לחזה שלי והוא מביט מטה אלי. "דבר לא יקרה אם תביא לי להתקרב אליך." אני לוחש, כמעט על שפתיו. אני מרכז את כל השליטה העצמית שלי בלא לנשק אותו כבר עכשיו ואני מחכה להסכמה שלו. הוא לא מביט בי ואני מזיז עם אצבעות ידי הימנית את סנטרו כך שיביט בי חזרה. "אתה הכי טוב שיכולתי לבקש." אני אומר.
הבעות הפנים שלו משתנות מהר מדי. "אני מצטער." אני יודע שיש בהתנצלות הזאת כל-כך הרבה דברים וכל-כך הרבה כוונה. ידו נאחזת במותני ואני משתנק בציפייה. "אני יודע." אני אומר לו והוא מניח את ידו השנייה על פני, מסרטט עיגולים על הלחי שלי. "אני יכול לנשק אותך?" אני בקושי מצליח להנהן לפני ששפתיו מתרסקות על שפתיי. אלפי ניצוצות עולים בי, הבטן שלי מתכווצת ונדמה שיש לי בחילה, אך זאת הרגשה נעימה מדי. העיניים שלי נעצמות במהירות ואצבעותי נדחפות בתוך שיערו כמו שחלמתי לעשות.
לפתע הארי מושך בגוף שלי, מניח את ידיו על ירכי, והוא מרים אותי כך שרגלי נכרכות סביב אגנו. אני פולט אנחה מופתעת ונצמד אליו עוד יותר תוך כדי הנשיקה. אני מבקש אישור עם לשוני להיכנס אל חלל פיו והוא לא דוחף אותי לאחור, אלא נותן לי להידחק לבפנים. הארי גם נאנח ובגוף שלי עובר רעד. הוא מסובב ומצמיד אותי אל הקיר בחוזקה והנשיקה מתנתקת לשנייה. אני בקושי מספיק לחייך לפני ששפתיו תופסות את שפתיי בשנית בתאווה.
כל הגוף שלי כואב רק מלהיות קרוב אליו. לדעת שאני מנשק עכשיו את הארי ולא אף אחד אחר מעורר בי חוסר שליטה. האצבעות שלי חוזרות אל שיערו ואני מצליח לנתק את שפתינו. הארי פולט קול נואש מפיו שנעצר והופך להתנשפות קולנית כאשר שפתיי מוצאות את צווארו. אני לוחץ יחד איתן על העור העדין שלו, נותן ללשוני לגעת בו גם מפעם לפעם. ראשו נזרק לאחור ואני מוצא את אותה הנקודה הרגישה שלו ולוחץ עליה שוב ושוב. נשימותיו נעשות מהירות יותר והוא מושך אותי יותר למעלה על גופו, מחזיר את שפתינו זו לזו.
הייתי בטוח שהוא יעצור אותי עד עכשיו, שהארי יחזור לעמדתו הקודמת במחשבה שעדיף לי בלעדיו. המחשבה על כך מרתיעה אותי ואני מושך את ראשי לאחור. עיניו עצובות והוא נראה נעלב, שפתיו נפוחות ואדומות. "למה עוד לא התרחקת?" אני שואל. שנינו נושמים במהירות ומביטים זה בעיניו של זה. הצבע הירוק של העיניים שלו מהפנט אותי. "אני לעולם לא עומד לעזוב אותך שוב." אני כמעט בוכה שהוא אומר את זה, מכיוון שהוא מאשר שהוא מתכוון להישאר איתי מעכשיו. הדמעות גם עומדות בעיניו, למרות שהוא עדיין לא בוכה.
אני מתרחק ממנו והולך אל עבר המיטה של שנינו. "תישן איתי?" הארי לא חושב לפני שהוא עונה. "ברור, לו." הקול שלו נשמע צרוד ואני מרגיש את הראש שלי מסתחרר. הוא נכנס אל מתחת השמיכה ולשנייה נראה אבוד, אך אני עוטף את את מותניו ומסובב אותו אל מולי, מצח נוגע במצח. "אני אוהב אותך. וגם אם אתה עדיין לא מוכן להגיד את זה, אני יודע שגם אתה אוהב אותי." אני נושק לשפתיו בעדינות ואנחנו מסתדרים כך שאני צמוד אל גבו ועוטף אותו בידי, למרות שאני נמוך ממנו.
אני תוהה האם הוא יעזוב אותי מחר בבוקר ואני מקווה שהוא לא שיקר, אבל אני בקושי מספיק לחשוב על כך לפני שנישמותינו מתייצבות ואנו שוקעים בשינה עמוקה.
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
