אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔

-33-

1/3

פרק 33 | המועדון | לואי
לפני שישה חודשים
במשך כמעט חצי שעה אני עומד מול המראה ובוהה בגוף שלי. אני לא יודע למה יש למראה שלי חשיבות בעיני לפתע, מדוע כל-כך אכפת לי מאיך שאני אראה הלילה במועדון. הארי מתכופף לידי ומקפל בשבילי את הקצה של הג'ינס הצמוד. אצבעותיו מרפרפות על עורי ובגוף שלי עובר זרם מחשמל. אני צריך להרחיק אותו, אבל אני לא בטוח שאני רוצה לעשות את זה. למה הגוף שלי מגיב אליו ככה? "אתה בטוח שאתה רוצה ללכת?" "כן." אני עונה בפשטות, מגלגל את עיני. הוא שואל אותי את זה כל כמה דקות כאילו אני אשנה את דעתי. "אני פשוט לא מבין למה אתה רוצה ללכת לשם." הוא מסדר בשבילי גם את הצד השני של הג'ינס ואז נעמד, מסתכל יחד איתי במראה. "אני רוצה לראות איך זה בשבילכם, בשבילך, להיות במקומות כאלו." בשביל עצמי. אני מסתכל עליו דרך המראה וסוקר את הגוף שלו. הוא לבוש כולו בשחור, לחולצה שלו יש צווארון וי והמכנסיים שלו יושבים נמוך על אגנו. "נצא?" הוא שואל. לוקחת לי שנייה עד שאני מצליח להנהן ולצאת אחריו מהחדר.
הנסיעה למועדון הייתה מייאשת. הארי כל הזמן הזכיר לי לא להתקרב לאף אחד, לצעוק אם אני לא מרגיש בנוח, לא להתקרב לסמים ועוד שלל דברים נוספים. אנחנו יוצאים מהמכונית סוף-סוף, נעמדים ומביטים במועדון מבחוץ. אורות זוהרים יוצרים את השם של המקום "17BLACK" ומעליהן מתנוסס סמל של אייל. "תזכור שאני אהיה קרוב אליך כל הזמן. אם אתה צריך עזרה, אם מישהו נוגע בך, תצעק ואני מיד אהיה שם." על הפנים שלי עולה חיוך קטן ולחוץ. אנחנו נכנסים אל המועדון, הארי עומד ממש לצידי. המקום קטן יותר ממה שציפיתי. הוא חנוק, מלא באורות, אנשים חצי עירומים ומוזיקה רועשת. אין אפילו בחורה אחת. אני מסתכל מסביב לשנייה, כעת הארי עומד מעט מאחורי, לפני שאני צועד במהירות אל הבר.
תוך כמה שניות אני מוריד בגרוני משקה. הארי מנסה לצעוק לי משהו מעל קולות המוזיקה, אבל אני מתעלם. אני צריך להשתחרר מעט אם אני מתכוון לעשות את זה. לאחר שתי כוסיות אני דוחף את עצמי מהבר בעוד הארי נשאר לידו, מתיישב על אחד הכיסאות. מה שזה לא היה ששתיתי, זה משפיע מהר. אני מסמן להארי שאני הולך לרקוד ונותן לעצמי ללכת הלאה לכיוון כל הגופים המזיעים של האנשים. הרגליים והידיים שלי כאילו נעות מעצמן. אני לא קרוב למרכז, אלא קצת יותר בצד בשביל לא לגעת בכל האנשים. העיניים שלי עוברות מסביב ואני נותן לעצמי לבהות, להשתחרר בפעם הראשונה בחיי. ומשום מה, למרות שחשבתי שאני אגלה שאלו סתם מחשבות שווא, לא מפריע לי לראות ככה את כולם. לא משנה לי לראות את הזוגות מתנשקים, לראות גברים מושכים אחד את השני זה לעבר זה, לראות איך כולם רוקדים כל-כך צמוד אחד אל השני וכל-כך צמוד אלי.
זאת כנראה הסיבה שבגללה אני נותן לגבר הראשון שפונה אלי לקחת אותי יותר אל מרכז העניינים ואנחנו עוברים יחד לרקוד צמוד יותר אל המרכז, אל כל האנשים. המוזיקה מערפלת אותי לחלוטין והאלכוהול עושה את העבודה, למרות שאני עדיין מודע למעשי. אני מרגיש חלקי גוף של אנשים נוגעים בי מדי פעם וזה בסדר. האיש ממקודם רוקד מולי בחיוך. יש לו שיער בהיר ועיניים שנראות חומות באור של המועדון, למרות שבשמש הן בוודאי ירוקות. הוא קרוב אלי יותר ממה שהייתי נותן לגבר להתקרב אלי, אבל אני נזכר בזאין שאמר לי לנסות. אז אני מנסה. האיש שולח את ידו ונאחז במותן שלי, מעביר עלי את אצבעותיו בעדינות. אני לא מתרחק. זה לא דוחה אותי. זה מוזר, שונה, חדש, אבל אני לא מרגיש את הרתיעה שציפיתי במשך שנים שאני ארגיש. אני בסדר עם זה.
האיש ואני ממשיכים לרקוד ככה. אנחנו מסתובבים מעט, מועדים על כפות רגליים של אנשים אחרים, וכך יוצא שאני עם הפנים אל הבר. אני מבחין בהארי שיושב שם, מסתכל בדיוק אלי. הוא לא מנסה להסתיר את זה עכשיו, אלא פשוט נועץ בי את עיניו הירוקות כאילו הוא רוצה שאני אדע שהוא רואה אותי. בבת אחת אני מתרחק מהאיש, משחרר את היד שלו מהגוף שלי. נפלטת לי נשימה מהירה ואני דוחף את האנשים שמסביב, מנסה לעבור הלאה, להגיע אל הארי כמה שיותר מהר. "אתה שיכור?" הוא שואל. אני מניד בראשי לשלילה ונעמד מולו, מרים את ראשי כלפי מעלה. דווקא כאן, בין כל האנשים, לרקע כל המוזיקה הרועשת וכשאני לא בטוח בדבר אני מוצא משהו להיאחז בו. והדבר הזה הוא השפתיים של הארי שבפעם הראשונה אני רוצה לנשק. ואלו העיניים שלו שאני רוצה לשקוע בהן לנצח. זה השיער שלו שאני רוצה להשקיע בו את האצבעות שלי. ואלו הרגשות שלי, שאני לא בטוח שאני אוכל להמשיך ולהתכחש אליהן.