אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔

-36-

תודה על 500 הצבעות!
1/2
yallistylinson

פרק 36 | חזק | הארי
לפני שישה חודשים

כל הבנים נמצאים בבית שלנו. הם יושבים בסלון בזמן שאני מספר להם על השיחה עם המנהלים, מדבר איתם על החוזה שחתמנו עליו. לואי מסתגר בחדר שלנו כבר ארבעה ימים שלמים ויוצא רק בשביל לשתות או לאכול. שלושתם מקשיבים לי, מדברים בקול חלש בשביל שלואי לא ישמע. אני מקווה שהוא לא שומע. "איך היה במועדון?" ליאם שואל. "היה... מוזר? אני לא בטוח. לואי לא השתכר והלך לרקוד עם מישהו כאילו זה לגיטימי בשבילו. הוא היה נראה כל-כך חופשי במקום שהוא בכלל לא קשור אליו. לא חשבתי שאני אראה אותו ככה." מסיבה לא ברורה עולה חיוך על הפנים שלהם. "הוא רקד עם האיש הזה עד שהוא ראה שאני מסתכל עליו. באותו הרגע הוא הפסיק ובא לעברי. הוא פשוט עמד צמוד אלי והסתכל עלי. גם אחרי השיחה עם המנהלים, לפני שחתמנו על החוזה, היינו כל-כך קרובים ולקח לו יותר מדי זמן להתרחק. אני יודע שהוא לא נמשך לבנים, אבל באותו הרגע זה היה נראה כאילו הוא מצפה שאני אנשק אותו. זה היה הדבר הכי הגיוני בשבילי לנשק אותו." אני מנסה ללחוש אפילו יותר ממקודם.

"ניסית לחשוב למה ללואי משנה מהחוזה?" חשבתי על זה, אף אחת מהתשובות לא נראתה לי הגיונית. "כשבאנו לחתום על החוזה הרגשתי מושפל יותר מאי-פעם. מצד שני הרגשתי גם חזק, להחזיק ללואי ביד ולהראות להם שאנחנו יכולים להתמודד עם זה." מסיבה לא ברורה החיוך שלהם נהיה גדול יותר ממקודם, חיוך שללואי לא היה מאז הלילה שהיינו במועדון. "יש לי רעיון." לוקחת לי רק שנייה אחת לקום ולרוץ אל החדר של לואי.

אני נכנס באיטיות, לוקח יחד איתי את הספר שלנו ועט. "היי." הוא יושב על המיטה, הטלפון מונח בידיו. "היי." הקול שלו חלש. אני מתיישב לידו, מקפל את רגלי מתחתי, ופותח את הספר. הוא סוקר כל אחת מהפעולות שלי, מעביר עלי את עיניו באיטיות. "הידיים שלי, הידיים שלך, קשורות יחד כמו שתי אוניות." אני כותב את המילים על הדף, נזכר בידיים האוחזות שלנו, בהרגשה החמימה של ידו בתוך ידי. העיניים שלו בורקות באור המועט כשהוא מזהה את השיר של הלהקה. "נסחפות, חסרות משקל, גלים מנסים לשבור את זה. אני עושה הכל כדי להציל את זה." הוא נשען עלי מהצד ובפעם הראשונה יש חיוך על הפנים שלו. "מדוע כל-כך קשה להגיד את זה?" הוא נלחץ אלי אפילו יותר ממקודם. "לבי, לבך, צמודים חזק כמו דפי הספר. דפים ביננו נכתבים ללא סוף." אני מסובב את העט ביד ונותן לחיוך שלי לגדול מעט. "כל-כך הרבה מילים שאנחנו לא אומרים, לא רוצה לחכות עד שזה יעלם. אתה מחזק אותי." אני מפנה את הראש שלי אליו ומזיז בעזרת היד שלי מעט שיער מהפנים שלו לפני שאני ממשיך לכתוב את המילים של השיר. "מצטער אם אני אומר 'אני צריך אותך', אבל לא אכפת לי, אני לא מפחד מאהבה." לואי לוקח את העט מהיד שלי וכותב במקומי את ההמשך. "כי כשאני לא איתך אני חלש יותר. האם זה כל-כך שגוי?" את המילים הבאות הוא אומר בקול רועד. "זה כל-כך לא בסדר שאתה עושה אותי חזק?"

הוא נשען עלי למשך כמה שניות נוספות. אני לא בטוח שזה עזר, אבל לא הצלחתי למצוא מילים אחרות בשביל לדבר איתו, להראות לו מה אני מרגיש אחרי החתימה על החוזה. "אז, כשרבנו כי הסכמתי עם המנהלים בנוגע ליציאה מהארון? אני כל-כך מצטער על זה. היה נורא מצידי להגיד את זה." "זה בסדר." הוא מתרחק ממני, נעמד ודוחף את הטלפון אל הכיס. הוא מניח את הספר בצד, עדיין פתוח בעמוד שבו כתבנו. "תודה שהיית שם בשבילי כל הזמן הזה. להחזיק את היד שלך בשיחה שלנו איתם היה הדבר היחיד שהחזיק אותי." לואי מחייך עם חצי פה, עוצם את עיניו לשנייה.

ידו מונחת על הדלת והוא עושה חצי סיבוב לעברי. הוא נראה יפיפה. "שמעתי את השיחה שלך עכשיו עם הבנים, אתה יודע." אני מקלל בליבי. "באותו הלילה במועדון ולפני שחתמנו על החוזה? זה היה הדבר הכי טבעי בשבילי לנשק אותך." הוא בורח מהחדר לפני שאני מצליח להגיב. רק אחרי שאני שומע את דלת הבית נסגרת מרחוק אני מצליח להתעשת ולצאת מהחדר אל הבנים. "שמעתם את זה?" הם מהנהנים. אני מכניס את האצבעות אל השיער המבולגן שלי, מחזיק בו ונושך את שפתיי. כל מה שאני צריך זאת רק מילה אחת שלו בשביל שדעתי תשתבש. זה באמת כל-כך מוטעה שלואי הוא זה שעושה אותי חזק?