פרק 19 | "מקום בטוח" | לואי
הפגישה עם המנהלים מתקיימת בבניין משרדים גדול. המסדרון בו אני הולך מואר באור שמש המגיע דרך החלונות הגדולים. הם נמצאים לאורך כל המסדרון, היישר מהרצפה ועד התקרה, ודרכם אפשר לראות את נוף העיר. יש צליל מתכתי כל פעם שהרגל שלי פוגעת ברצפה, תקתוק מעצבן של סולייה הפוגשת בקרקע. אני עובר זוג דלתות כפולות המובילות אותי למסדרון בלי חלונות ודלתות מקיפות אותי מכל הכיוונים. בסופו יש מספר מקומות ישיבה בהם יושבים כל שאר הלהקה ואישה אחת שאני לא מכיר. "היי." אני אומר. הם מברכים אותי לשלום בזמן שאני פונה להביט באישה. היא נראית בת שש עשרה, אולי אפילו חמש עשרה, והיא יושבת צמוד להארי, מניחה את רגלייה על רגליו. היא מתקרבת אליו ולוחשת לו משהו באוזן שגורם לו לצחוק.
"מי את?" נייל צוחק בקול רם. "בחייך, לואי, אל תהיה עד כדי כך קנאי-" הוא נעצר באמצע בגלל מבט שליאם שולח לו. "זאת אוליביה." הארי מציג אותה בחיוך. "מאיפה אתם מכירים?" "לואי, אתה לא עם הארי יותר. תפסיק." זאין עונה לי, עצבני בברור. אני מביט באוליביה, אבל נראה שהיא כבר ידעה על זה שאני והארי היינו יחד. "סיפרת לה עלינו?" הארי מהנהן. "לואי, תפסיק." ליאם הוא זה שמדבר הפעם, אבל אני מתעלם ממנו. "בת כמה את, אוליביה?" "חמש עשרה." היא מאשרת את ההשערה שלי. "מאיפה אתם מכירים?" הפעם אף אחד לא מתערב. לראות אותה יושבת ככה עם הארי, צמודה אליו כמו שאני הייתי צמוד אליו עד לפני שלושה שבועות, מכווץ משהו בחזה שלי. אני יודע שאני לא אמור לקנא, לא אחרי שהוא בגד בי, אבל בכל זאת אני לא מצליח להוציא את המחשבה הזאת מהראש שלי.
אוליביה לוחשת להארי משהו נוסף באוזן והוא מהנהן אליה, מזיז את פניו לעברי. "היא שואלת אם היא יכולה לחבק אותך?" כולם נראים משועשעים מהעניין. אני מזיז את הראש שלי על הצד, מביט בה. עוד לפני שאני מספיק לענות היא קמה ורצה אלי, מתנגשת בחזה שלי ומחבקת אותי. "אתה הבן אדם הכי מקסים בעולם. ואני מעריצה אותך כל-כך. אתה מדהים." היא לוחשת לאוזן שלי. אני מחזיר לה חיבוק ומנסה להבין מה בדיוק קרה כאן הרגע. אוליביה משחררת אותי לבסוף, מתרחקת ומחייכת בביישנות. "אני מצטערת. אני יודעת שבטח אתה פוגש מאות מעריצות כל יום וזה מציק לך, אבל זה היה החלום שלי לחבק אותך." אני מחייך אליה. "זה בסדר. סליחה על הקנאה ממקודם." היא מעבירה את מבטה אל הארי שנעמד מאחוריה. "הכרתי את הארי בקבוצת גמילה. אני מבטיחה לך שאני רוצה שתהיו יחד יותר מכמה שאתה יכול לדמיין." היא מתחמקת הצידה אל נייל ומביאה לו כיף. הוא צוחק יחד איתה למראה פני הסמוקות ומתעלם מהמבטים שליאם וזאין שולחים אליו. אני מביט בשניהם ומנסה להבין מתי הם הספיקו להכיר.
הדלת מאחורי נפתחת. "תכנסו." אוליביה חוזרת לשבת על הספה. כולנו מתקדמים פנימה ומתיישבים סביב שולחן ארוך. אני יושב כמה שיותר רחוק מהארי, אומר שלום למנהלים שיושבים לפנינו. לפני שמישהו מאיתנו מתחיל לדבר זאין מביא להם את הדפים של השיר ואת החלוקה שלנו לשורות ובתים. "מה זה?" אחד מהם, השמאלי ביותר, מרים את הדפים קרוב אליהם. הם קוראים הכל במהרה, נועצים בנו את עיניהם. "אתם לא יכולים לשיר את זה." הימני מהנהן לפני שהוא מדבר גם כן. "לואי לא יכול לשיר כל-כך הרבה. זה ישנה את כל הדינמיקה בלהקה. לא יאהבו את זה." אני משפיל את הראש שלי ולא מתווכח. לא ציפיתי לתגובה אחרת ולמעשה, לאחר כל השנים בלהקה, למדתי להשלים עם זה שהחלק שלי בשירים קטן משל השאר. כולם בשקט למשך כמה שניות עד שזאין מדבר. "זה בולשיט." הארי מתחיל לדבר אחריו. אני מרים את ראשי לעברו והעיניים שלי נוצצות כשאני שומע מה הוא אומר. "יש סיבה שלואי בלהקה. אתם צריכים לשמוע את השיר הזה רק פעם אחת בשביל להבין כמה הוא תורם לנו. הקול שלו יהפוך את השיר הזה ללהיט יותר גדול מכל שאר השירים שלנו. כדאי לכם לאשר לנו את השיר הזה, כי אני לא מוכן להופיע אם אנחנו לא עולים יחד עם השיר." חיוך קטן עולה על פני. נראה שכולם מסכימים איתו והם מהנהנים, מעלים מבט רציני על פניהם. "תודה." אני לוחש להארי והוא מחייך, מסיט את עיניו ממני במהירות.
המנהלים מתקרבים זה לזה ואומרים כמה דברים שאני לא שומע. הם מתעלמים מהנוכחות שלנו בחדר, אך אנחנו רגילים לזה. אני מרגיש חנוק, כאילו חסר לי אוויר. יכול להיות שבאמת יאשרו לנו את השיר הזה? הם מתיישרים חזרה במקומות שלהם ולא נראים מרוצים מההחלטה. "ננסה להקליט את השיר ונחליט. אני מקווה בשבילכם שזה לא יהיה בזבוז של הכסף שלנו." הלב שלי דופק כל-כך מהר עד שאני חושב שהוא עומד להתפוצץ. "מה?" הקול שלי יוצא כה חלש שאני בספק שהם שומעים אותו. נייל, אשר יושב לידי, מטלטל את הכתפיים שלי בחיוך. "אנחנו מקליטים את השיר, טומו!" הוא צווח וצוחק תוך כדי. שאר הבנים מחייכים אלי, כולל הארי. אני מרגיש כאילו הם נותנים לי הזדמנות חדשה, אחת שלא קיבלתי אף פעם. "איך יקראו לשיר?" אחד המנהלים שואל. אני מסתכל עליהם ומשאיר את מבטי על הארי. "מקום בטוח."
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
