טריגר: הומופוביה.
פרק 81 | מגפיים זהובות | לואי
המגפיים הזהובות של הארי נוצצות מולי כשאני עושה את דרכי למטה מהבמה. המגפיים האלו הן חלק בולט במראה החדש שהארי מצא לעצמו, יחד עם החליפות המיוחדות, הלק על הציפורניים, הטבעות והמסקרה על הריסים.
המוזיקה של השיר האחרון עדיין פועמת באוזניי, המילים לשיר שלי ושל הארי מהדהדים בתוך ראשי. במשך חודשיים בסיבוב ההופעות לא פישלתי אפילו פעם אחת בשיר, למרות מה שכולם חשבו. קלעתי אל התו הגבוה פעם אחר פעם, ותמיד כיוונתי את המילים שלי אל הארי.
מאחורי הבמה כולנו מורידים את החיוך מהפנים. הארי לא מסתכל על אף אחד מאיתנו, אלא רק הולך הלאה אל המקום בו אמור להיות הראיון שלנו. לרגל סיום החלק הראשון בסיבוב ההופעות והחזרה שלנו למנוחה של שבוע בלונדון המנהלים החליטו שזה רעיון טוב שנתראיין מעט. הראיון ישודר בדיוק ברגעים בהם הוא מצולם, כך שיש לי רק הזדמנות אחת. היא תשאל את השאלה, אני בטוח בכך, אבל זאת תהיה הפעם הראשונה בה היא תקבל תשובה כנה. אם יש דבר אחד שהבנתי, הוא שנמאס לי מהסודות. הארי מסתיר ממני דברים, זאין הסתיר מכולנו. אני לא עומד להמשיך ולהיות חלק בשקרים של ההנהלה.
אנחנו מתיישבים על כסאות גבוהים מול שולחן לבן. הארי משתדל לחייך, ולמרות שהחיוך לא אמיתי הדבר משמח אותי מעט. הוא מניח את היד הפוכה מתחת לשלוחן, מוודא שלא תהיה אף דרך בה יראו את החתכים. אף אחד מהבנים לא יודע מה אני מתכוון לספר, אחרת הם היו מנסים לעצור אותי. יש מנהל אחד בחדר, שעומד בפינה מאחורי המצלמות. אם הוא היה יודע הראיון היה מבוטל לפני שהייתי מספיק להוציא מילה מהפה.
אישה גבוהה, בערך בשנות העשרים המאחורות של חייה, נכנסת אל החדר בחיוך. שיערה השחור אסוף, פנייה לא מאופרות כלל והשיניים הלבנות שלה נוצצות לעברנו. ראינו אותה פעם, אני די בטוח בכך. היא הייתה מעריצה ופגשה אותנו מתישהו, כבר לפני שנים. היא נראית סקרנית ונלהבת כשהיא מציגה את עצמה, עוברת מולנו בשביל ללחוץ את ידינו. אנחנו מחייכים אליה ושואלים לשלומה לפני שהיא מתיישבת מולנו ומחכה לסימן להתחיל את הראיון.
מהרגע הראשון היא מדברת במרץ וקלילות, נותנת לנו להרגיש בנוח. אני מחבב את ההרגשה, כי בדרך כלל כל-כך לוחצים עלינו להביא תשובות ספציפיות על חיינו האישיים מה שהופך הכל למעיק. היא מספרת בדיחה שרק הארי מבין וכשהוא צוחק אני מסתכל עליו מהופנט. הוא משתף אותה בבדיחה דומה ושוב הם היחידים שצוחקים, מה שגורם לכולנו לצחוק עוד יותר.
אני מחכה בקוצר רוח לשאלה שאני יודע שתגיע, מחכה לתשובה הראשונה הכנה שלי. אפשר להגיד שאני בוחר להפסיק לשקר כי נמאס לי להסתתר, אבל אני עושה את זה בעיקר כי הם לא הקשיבו לי כשאמרתי שצריך להפסיק את סיבוב ההופעות בגלל מצבו של הארי. הם משחקים בחיים שלו, אז אני יכול לשחק בחוזה המטופש.
האוויר משתחרר מהריאות שלי כשקולה המתוק מתנגן. "לואי, לאור כך שאתה כתבת את השיר המצליח ביותר באלבום שלכם, 'מקום בטוח', ובגלל שאתה והארי שרים את רובו, התחילו תאוריות רבות על הקשר שלכם. תוכל לספר לנו מה האמת מאחורי השמועות ועל מי השיר באמת נכתב?" העולם עוצר לשנייה. המנהל מנופף לי להתעלם מהשאלה, להכחיש, אבל אני אפילו לא מניד עפעף בכיוונו. הארי מסתכל עלי, עיניו נתפסות על שלי, ואני נותן לו להבין שהפעם אני עומד לשתף באמת.
רוגע משתלט על הגוף שלי, מה שמעט מפתיע אותי. אני מתעלם מהיד של נייל, מהניסיון שלו לעצור אותי, ומחייך. "אתם אולי תופתעו לדעת שמרבית המעריצים שלנו צודקים," כולם בדממה כל-כך עמוקה עד שאני יכול להשבע שאפשר לשמוע הנשימות של כל אחד מאיתנו. "תראו, זה לא סוד שאני לא הזמר הכי דומיננטי בלהקה. אני מקבל הכי מעט סולואים, אבל השיר הזה נועד בשבילי וזאת הסיבה שאני יכול לשיר את רובו. השיר נכתב על הארי." הכל משודר ברגע זה ואני יודע שעשיתי בחירה נכונה.
לספר סוף-סוף את הסוד הזה מזכיר לי כל נשיקה, כל מגע, כל הבטחה שלנו זה לזה. "כתבתי את השיר אחרי שאני והארי נפרדנו והארי כתב את המנגינה של השיר." המראיינת, שכנראה לא ציפתה לתשובה הישירה והכנה, מתעשתת במהירות מההלם. "אם השיר נכתב אחרי הפרידה שלכם, מה קרה שבגללו נפרדתם וכתבתם את השיר המרגש הזה?" לפני שאני מספיק לענות הארי מדבר. "בגדתי בו." אלו המילים היחידות שהוא אומר לפני שהוא קם מהמקום שלו ונעלם מחוץ לחדר. אני בקושי מספיק להבחין במגפיים שלו לפני שהוא פונה במסדרון הארוך.
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
