פרק 77 | ההופעה הראשונה | לואי
אחד המנהלים מניח את ידו על כתפי. אני מסתובב לעברו ומסתכל עליו בשאלה. היום ההופעה הראשונה שלנו, הפעם הראשונה שאנחנו שרים את "מקום בטוח" מול כל-כך הרבה אנשים, ולכן זאת הפעם הראשונה שיש שיר שאני שר את רובו. אין לי כוח לשטויות של ההנהלה, בטח שלא עכשיו. הם עשו מספיק ואין לי אף רצון להמשיך ולהקשיב להם.
"אל תפשל." הוא אומר. אדם אחר היה יכול לחשוב שמדובר בלחץ רגיל, אבל אני יודע את האמת. לא לפשל כי כבר הבכתי אותם מספיק כשיצאתי מהארון והיה לי בן זוג מול כל העולם. לא לפשל כי הקול שלי לא מספיק טוב בשביל השיר הזה, או בשביל הופעה עם קהל של עשרות אלפי אנשים. לא לפשל כי הם יכולים לפגוע בי, בקריירה שלי ובהארי.
המנהל הולך ואני מעביר את עיני להארי שהולך בלחץ סביב עצמו. גם מכאן, בחושך, אני יכול לראות את השכבה הדקה של האיפור על עיניו. יותר מהכל ההופעה הזאת עומדת לגרור כמות תאוריות כל-כך גדולה על שנינו. הסתכלתי ברשתות חברתיות אחרי שהוצאנו את השיר וראיתי את התאוריות על שנינו בעקבות השיר. המעריצים תמיד ידעו את הכל, בלי לדעת כמה הם צודקים.
ארבעתנו מתקבצים קרוב אחד לשני ונושמים נשימה עמוקה לפני שליאם מדבר. "אני יודע שהכל נראה גרוע עכשיו, אבל אנחנו מסוגלים לזה," הוא מחייך אלינו חיוך קטן ומעודד. ליאם תמיד ידע מה להגיד ומתי, גם כשאף אחד אחר לא ידע. "אנחנו עומדים לשמח את כל האנשים האלו." אנחנו מהנהנים אליו. הארי גם מחייך חיוך קטן, מה שגורם לחיוך שלי לגדול.
אני שומע את הקהל מהצד השני של הבמה והולך אל הארי, מקווה להסתפק בזמן המועט שנשאר לי. "אתה כועס עלי?" אני מתייחס למה שקרה אתמול אצל ליאם, לכל החפצים החדים שהוצאתי מהחדר שלו. הוא נד בראשו לשלילה, בלי לדבר איתי. לפני שהוא הולך אל המקום בו הוא אמור להיות לפני העליה על הבמה הוא ממלמל לעברי תודה נוספת.
ברגע הראשון על הבמה אני המום מידי בשביל להגיב. עשרות אלפי מעריצים צועקים לעברנו ומחרישים את אוזני. אני קולט בעיני שלטים רבים עם השמות שלנו עליהם, נערות צורחות ובוכות, וכל-כך הרבה צלמים בכל מקום. העיניים שלי נתפסות על אלו של הארי ואני נרגע, מחייך אל כולם ולוקח את המקרופון קרוב אלי. אני מסובב אותו בכף היד שלי, מנופף לכולם, ואז עוצם את עיני כשהמנגינה המוכרת של השיר מתחילה.
כשאני פוקח את עיני ומוציא את הצליל הראשון מפי אני יודע שהוא מושלם. בדיוק בקצב, בתזמון הנכון, עם הצליל המדויק והמתאים למילים. בהליכה איטית אני מתקדם לכיוון הארי שנמצא בקצה השני של הבמה, בדיוק כמו שתכננו בחזרות. הוא מתקדם גם לעברי והעיניים שלי ננעלות על עיניו. בנשימה רועדת אני מוריד מעט את המיקרופון ועוצר במקום, נייל וליאם מצטרפים אל השיר ומסתובבים על הבמה מסביבנו.
כשחוזר החלק שלי ושל הארי אנחנו מתקדמים שוב, עד שאנחנו ממש במרכז הבמה, זה מול זה. אנחנו מסתובבים, כל אחד נשען על הגב של האחר ומסתכלים הצידה בפעם הראשונה מאז תחילת השיר, אל הקהל. בנשימה רועדת אני מרים את המקרופון לעברם, נותן להם להשלים את החלק הזה בשיר. הם צועקים את המילים כל עוד המיקרופון שלי באוויר וגורמים לארבעתנו להחליף מבטים מאושרים, לראשונה מזה הרבה זמן.
אני מוריד את המקרופון ומסתובב חזרה אל הארי, שמסתובב גם אלי. עם המילים של השיר אנחנו מתרחקים לאחור זה מזה ונעמדים ליד נייל וליאם, עם הפנים אל הקהל שמולנו. השיר נגמר, בכמה צלילים בודדים שלא נפגשים לעולם. אני יודע שלא פישלתי אפילו פעם אחת.
למרות כל החששות שלנו מסיבוב ההופעות, כאן על הבמה אני יודע שיהיה בסדר. גם בלי זאין אנחנו נשמעים טוב בדרכנו. הארי נראה מאושר בפעם הראשונה מזה חודשים רבים. נייל וליאם מתקשרים עם הארי, גם אם רק מעט. המנהלים לא מסמנים לנו דבר כל ההופעה ואני יודע שאנחנו עוברים אותה בדיוק כמו שצריך, בבטחה. יחד עם החיוך והשטויות הקבועות שלנו אנחנו נוכל לשרוד את החודשים האלו, ואולי אפילו לתקן כמה דברים על הדרך.
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
