אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔

-69-

פרק 69 | אהבות קודמות | לואי

הגיטרה שעונה על הברכיים שלי ואני פורט עליה בעצלתיים. יש מנגינה עמומה ונעימה של אחד מהשירים הישנים שלנו. העיניים שלי חצי עצומות ואני מנסה להתרכז רק בצלילים במקום במחשבות שמתרוצצות במוחי. ליאם אמר לי שזאין הלך לדבר עם הארי ושהוא לא שמע על מה הם דיברו. הוא רק ידע שזאין כעס על הארי. אני מזכיר לעצמי להתקשר לליאם מאוחר יותר, לוודא שהוא בסדר. הוא נהיה יותר ויותר רגיש כשמדובר בזאין לאחרונה, בעיקר מאז שהוא עזב.

אני שומע דפיקות על הדלת שקוטעות את מחשבותי. עוד לפני שאני מספיק לקום ניק נכנס, תולה את המעיל שלו על וו שנמצא מאחורי דלת הכניסה לבית שלי. הוא לא מחייך אלי כשאני מתקרב ולא מברך אותי לשלום. "קרה משהו?" הוא תולה בי מבט ארוך וממושך. אני לא מתקרב אליו יותר, לא בטוח שזה רעיון טוב. "אפשר שנתיישב לפני?" אני מפנה לו את המעבר ואנחנו מתיישבים אחד ליד השני על הספה שבסלון. הוא לוקח נשימה ארוכה ולשנייה אני בטוח שהוא עומד להגיד לי בדיוק את מה שהארי אמר - שהוא גם בגד בי ופעם נוספת לא הייתי מספיק בשביל מישהו. אני נושך את שפתי ומחכה שהוא יתחיל לדבר.

"ראיתי את הראיון שהיה לכם לא מזמן," אוויר משתחרר בנשיפה מהפה שלי. "ראיתי מה אמרת על זאין, ובעצם גם מה אמרת על הארי." אני שותק, לא מבין את הכיוון אליו ניק לוקח את השיחה. "אני יודע ששנינו נכנסנו אל הקשר שלנו אחרי מערכות יחסים ארוכות, כששנינו לא שלמים עם העבר שלנו. במשך הכמה חודשים שאנחנו יחד לא ביקשתי ממך אפילו דבר אחד, לא דחקתי בך לגבי הרגשות שלך אלי, או הרגשות שלך אל הארי. למדתי להכיר אותך, גם אם אנחנו רק מעט זמן יחד, ושדיברת בראיון אתה לא התכוונת להביא להארי הזדמנות נוספת כחבר טוב, כשותף ללהקה. אתה התכוונת למערכת יחסים איתו."

אני מתכוון לדבר, אבל הוא מרים יד באוויר ועוצר אותי בגלל התנועה החדה, מסמן לי שהוא רוצה לסיים לדבר. "אני פשוט חושב שאנחנו לא מנסים לשכוח מהאהבות הקודמות שלנו ולאהוב אחד את השני. לא אתה… ולא אני." חיוך קטן נפרס על פני. "אתה עדיין מרגיש משהו לחבר הקודם שלך, נכון?" אני שואל. הוא מסתכל עלי ומטלטל את ראשו על הצד. "כן." "ספר לי עליו." אני מבקש. ניק נאנח ונשען עלי מעט, בחברות. "קוראים לו ג'ם. הייתה לי הרצאה באוניברסיטה מסוימת והכרנו שם. הוא שאל אותי יותר מידי שאלות, מה שלחלוטין הוציא אותי מריכוז וגרם לי להתעניין בו. לקראת סוף ההרצאה הוא התחיל איתי, מול כולם."

יש לו חיוך חולמני, אחד שאף פעם לא היה לו כשהוא הביט בי. "מה מצאת בו?" הוא לא צריך לחשוב לפני שהוא עונה. "זה ישמע מטופש, אבל היו כל-כך הרבה דברים קטנים שגרמו לי להתאהב בו. הוא היה אלרגי למייפל, אבל תמיד היה קונה בשבילי כי אהבתי לאכול פנקייקים עם מייפל. הוא היה אומר לי בוקר טוב באמצע הלילה, סתם כי התחשק לו. הוא אהב להקות בנים ואהב לשיר, למרות שהוא אף פעם לא הסכים לשיר לי. הוא אהב קפה והתחבר עם כל החברים שלי במהירות. החיוך שלו כל-כך יפה והעיניים שלו, למרות שהן שחורות, מיוחדות יותר מכל עיניים שראיתי אי פעם. ראיתי את עצמי מתעורר כל בוקר לידו למשך כל שארית חיי." השפתיים שלו מתכווצות בעצב. "חשבתי שהקשר פוגע בו, אז נפרדתי ממנו. הוא רצה שנשאר יחד, אבל באמת האמנתי שעדיף לו בלעדי."

אני משפשפף את הכתף שלו בשביל לנחם. "אם באמת אהבתם אחד את השני כמו שאמרת אתם עוד יכולים לסדר את הכל. תתקשר אליו, תפגש איתו, תראה לו שאתה עדיין רוצה אותו. זה עדיין לא אבוד." אני לוקח את הטלפון שלו שעל השולחן ומחפש באנשי הקשר שלו, נכנס לאיש הקשר של ג'ם. "אני לא בטוח שהוא עדיין רוצה אותי…" "לא תדע אם לא תנסה, נכון?" אני מחייג לפני שהוא מספיק למחות ומושך בכתפיי בחיוך. "קדימה, תחזור אליו." הוא לוקח את הטלפון מהיד שלי ומצמיד אותו אל האוזן שלו.

בזמן שהוא מדבר עם ג'ם אני הולך אל המטבח, מכין לעצמי משהו לאכול. אני מקשיב בחצי אוזן לניק ומחייך לעצמי ככל שהשיחה מתארכת. נחמד לדעת ששנינו מסיימים כידידים טובים ושאחד מאיתנו יזכה באהבה האמיתית שלו. "כן, נפגש, להתראות." אני שומע אותו אומר וחוזר אל הסלון. "איך היה?" אני שואל. "ג'ם היה מופתע, אבל הוא הסכים להפגש. הוא עדיין פנוי." חיוך פרוס על פניו ואני צוחק מהקול החולמני שלו.

"הכל בסדר ביננו?" הוא מהסס מעט כשהוא שואל את זה. "ברור! אפשר לשים את מה שהיה בינינו מאחור ולסכם שנשאר חברים טובים?" הוא צוחק ומודה לי על העזרה עם ג'ם ועל הקשר שהיה לנו. אני מסתכל עליו בעייפות ומתפלל שגם הקשר שלי ושל הארי יסתדר יום אחד.