אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔

-42-

היי!
רציתי להודיע שבקרוב תעלה הודעה חשובה בנוגע לפאנפיק.
אשמח אם תוודאו שאתם מצביעים לפרקים :)

פרק 42 | סוד | הארי
לפני שישה חודשים

אצבעות ידי לופתות את הגה המכונית בחוזקה. "אנחנו צריכים לדבר על זה, אתה יודע." הקול שלי צרוד. אני מלקק את שפתי, מרגיש את הטעם שלו עליהן ועוצר כשאני שם לב שלואי בוהה בי. העיניים שלי נעוצות בכביש, בעיקר כי אני מפחד מהתגובה שלו, מפחד לגלות שהוא התחרט. "בסדר, נדבר על זה. תעצור את המכונית." "מה?" אני מזיז לשנייה את עיני אליו, צופה בחיוך הקטן שעל שפתיו, אותן שפתיים שנישקתי רק לפני כמה דקות. השפתיים שלו שבמשך שנים לא נתתי לעצמי הזדמנות בכלל לדמיין ועכשיו זכיתי להרגיש אותן על שפתי. "תעצור את המכונית." אני לא מתווכח, מבצע פנייה חדה וזוכה למספר צפירות מהרכבים שמאחורינו. עוד לפני שאני מדומם את המנוע לואי משחרר את החגורה שלו, מתרומם מעט ומרסק את שפתיו על שפתי. אני מופתע, יותר מדי מופתע, ואני בקושי מצליח להחזיר לו נשיקה, להתעשת, למשוך אותו אל המושב שלי כך שכל אחת מהרגליים שלו בצד אחר שלי והוא יושב על ירכי. הוא פולט אנחה מופתעת אל תוך הפה שלי, אחת אשר גורמת לגוף שלי להתפתל, ומיד אחריה הוא מנתק את הנשיקה.

"אני הומו." הוא אומר לי, מעביר את היד שלו על הפנים שלי בעדינות. לואי מודה בזה, בטוח בעצמו, עם חיוך. לא ציפיתי לראות אותו אומר את זה אף פעם, בטח שלא בקרוב. "אתה אמרת את זה." "כן, אמרתי את זה." הוא מלפף את ידיו סביב העורף שלי ואני מניח את ידי על גבו, ממש בשקע שנוצר באזור עמוד השדרה שלו. "אני יודע שהתרחקתי והתקרבתי אליך כל החודשים האחרונים, פשוט הייתי צריך להבין את עצמי. הייתי צריך להבין מה אני מרגיש אליך." חיוך מטופש מתנוסס על פני. זה מרגיש כמו חלום. לואי מתקרב אלי בזריזות, כמעט כאילו הוא לא יכול לעמוד בזה, ומניח נשיקה קצרה על שפתי. "בחיים לא חשבתי שזה יקרה." אני מודה, מזיז את היד למטה ולמעלה על הגב שלו. "מסתבר שכל השאר כן חשבו. הבנים, המעריצים, אפילו אלינור, אמא שלך והמנהלים-" הוא עוצר את עצמו ופוער את עיניו. "המנהלים." לואי חוזר על המילים שלו, נושך את שפתיו הורודות בלחץ.

חיוך עצוב עולה על פני. "אנחנו לא באמת יכולים לעשות את זה, להיות יחד. הם יעיפו אותך. אנחנו לא יכולים לעשות את זה." הוא מניד בראשו. "אני רוצה בזה, הארי. המנהלים יכולים להגיד מה שהם רוצים, הם יכולים להעיף אותי. מה שאנחנו מרגישים לא יעלם, אני לא מסוגל להתכחש לזה יותר. יום אחד אני אצא מהארון, גם אם זה לא ימצא חן בעיניהם. אני לא אחיה בשקר לנצח." "לואי הם יעיפו אותך." הוא מטה את ראשו על הצד. "אז נשמור את זה בסוד. רק אנחנו והמשפחות שלנו נדע על זה." אני שונא את הרעיון הזה. עד שלואי בטוח בעצמו, עד שהכל מתחיל להתחבר ביננו, אני לא אוכל להראות לכולם שהוא שלי. "הבנים יגלו על זה בסופו של דבר, אתה יודע." אני אומר לו, מעביר את אחת מידי אל פניו. "אני גם רוצה להגיד את זה לכולם, האז, אבל חתמנו על החוזה. אין לנו ברירה אחרת." הוא מנשק אותי במהירות, לא נותן לי לדבר בניסיון לשכנע אותי. והוא מצליח, כי מספיק לי רק המגע של שפתיו בשביל להאמין שהכל יהיה בסדר, בשביל להאמין שנסתדר. "בסדר." אני אומר אל תוך הנשיקה, מרגיש את החיוך שלו על שפתי.

הוא מתרחק פעם נוספת, מתנשף. השפתיים שלו פתוחות מעט ועיניו נוצצות בחושך. "אתה הנשיקה הראשונה שלי, הארי." "התנשקת הרבה יותר מפעם אחת, לואי." אני צוחק על הדרמטיות שלו. "אתה כן הנשיקה הראשונה שלי. אתה הנשיקה הראשונה שבאמת חשובה בשבילי." הלב שלי קופץ לשנייה ואני מניח את היד על החזה שלו. "אנחנו נהיה בסדר, נכון?" כל החששות שלי מלהסתיר את הקשר מכולם, מלהיות יחד איתו למרות החוזה, נשמעים בשאלה הזאת. למרות שברור לשנינו שהוא לא מאמין בזה הוא מניח את ידו על היד שלי, מנסה לחייך. "כל עוד אנחנו יחד נהיה בסדר." הוא מוריד את היד שלו מהיד שלי. "אתה חושב שזה יהרוס משהו בקשר שלנו?" אני שואל בקול חלש. "זה כל-כך טבעי בשבילי לגעת בך, לנשק אותך, להסתכל עליך ככה. אני חושב שאם לא היה קורה ביננו כלום זה היה הורס את הקשר שלנו." אני מוריד את היד שלי מהחזה שלו באיטיות.

לואי מתרומם ממני, חוזר אל המושב שלו. "בוא נלך הביתה." אני מתניע את המכונית חזרה, מסתכל על הכביש דרך המראה. "אני עייף." הוא אומר. אני מסתכל החוצה מהחלון, משתלב בתנועה. "אמצע הלילה עכשיו." הוא נמתח לעברי עד כמה שהחגורה מאפשרת לו, מקרב את הפה שלו אל האוזן שלי. "הפעם אתה יכול להחזיק אותי כשאנחנו ישנים." הקול שלו מעביר צמרמורת במעלה עמוד השדרה שלי והוא מגחך מאיך שזה משפיע עלי. "רק להחזיק אותך?" אני אומר בחזרה, דוחף אותו עם יד אחת בחזרה למושב בשביל לא לעשות תאונה. הוא משתתק והפעם אני זה שמגחך, שולח אליו מבט מהיר. "אני לא אתן לך לישון במיטה שלנו." הוא ממלמל, סמוק לחלוטין. "נראה ליד מי אתה תתעורר בבוקר." הוא נשען לאחור, עוצם את עיניו. "אני כבר יכול לנחש."