פרק 104 | תודה על הכל | הארי
אנחנו יושבים כולנו סביב שולחן מעוגל. לנציגה מההנהלה החדשה קוראים כריסטינה והיא מחייכת אלינו חיוך גדול כשאנחנו מסיימים להסתדר במקום שלנו. אני מחזיק את היד של לואי ממתחת לשלוחן, נזכר בפעם האחרונה שחתמנו על חוזה שכמעט גרם לחיים שלי להסתיים בסופו של דבר. אני לחוץ, מאוד לחוץ, וכשאני מסתכל בפנים של כל אחד מהבנים אני רואה שהם מרגישים בדיוק כמוני.
כריסטינה מדברת מעט ואז מוציאה ממגירה חוברות דפים עבות. היא מחלקת לנו אותן בחיוך, מחליקה את העטים על שולחן העץ. היד של לואי עוזבת את ידי בשביל להסתכל בחוברת הדפים. אנחנו מוודאים הכל הפעם, קוראים כל דף וכל אות קטנה. לכל מילה יכולה להיות משמעות. קשה לי להאמין למה שאני רואה, או ליתר דיוק למה שאני לא רואה. אין כלום. אנחנו לא כבולים למערכות יחסים, החלטות מוזיקליות ולחץ כמו בעבר. אם נחתום נוכל לעשות את מה שאנחנו אוהבים וגם להנות בפעם הראשונה מזה הרבה זמן.
אני מרים את עיני אליהם, רואה את המבט המהוסס של זאין. העיניים שלי נתפסות על שלו והוא מחייך אלי בזהירות, חותם ראשון. מיד אחריו כולנו חותמים ומושיטים לה את המסמכים. היד שלי מוצאת שוב את היד של לואי והפעם אנחנו מחזיקים אותן על השולחן, בגלוי. כריסטינה מודה לנו, מדברת על כמה דברים רישמיים, ואומרת שנוכל להתחיל להקליט אלבום חדש כבר עוד חודש מהיום. אנחנו מודים לה מספר פעמים ואז יוצאים מהמשרד שלה אל מסדרון ארוך.
לואי מיד עוטף אותי בזרועותיו, מתרומם ומניח נשיקה על המצח שלי. "יש לי כל-כך הרבה שירים לכתוב עליך." הוא אומר לי ואני צוחק, מסתכל על זאין, ליאם ונייל. אני חושב שכולנו בעיקר שמחים שזאין חזר איתנו לאחר ההפסקה הארוכה שלקחנו, שהוא מרגיש טוב. הוא העלה במשקל ואנחנו מוודאים בלי הפסקה שהוא לא יורד בחזרה, שהוא מרגיש בסדר.
ברגעים האלו אני פשוט יודע שהם המשפחה האמיתית שלי.
"אני יודע מה אנחנו צריכים לעשות!" לואי אומר. אני בוהה בו לשניה, עיני תופסות כל פרט במראהו. לעולם לא ימאס לי להסתכל עליו. הוא מוציא את הטלפון מהכיס האחורי של המכנס שלו ומתקרב אלי מהצד. הוא מדפדף בגלריה שלו, נעצר על תמונה של שנינו מתנשקים. "מה אתה עושה?" אני שואל והוא מחייך אלי. "אין סיבה שלא נדבר על הקשר ברשתות חברתיות, נכון?" חיוך קטן עולה על הפנים שלי.
בשביל כל זוג רגיל אחר לפרסם דברים ברשתות חברתיות זה מובן מאליו, אבל אני לא העלתי דבר כבר במשך כבר כמעט שנתיים ועד עכשיו גם לא יכולנו. בשביל זוגות מפורסמים אחרים, אפילו נייל ודיאנה, הניסיון העיקרי זה להיות כמה שפחות גלויים, למשוך כמה שפחות תשומת לב. תשומת הלב והמצלמות יכולים להעיק לאחר זמן מה. בשבילי ובשביל לואי זה לא כך.
אני רוצה להיות גאה בלואי מול כל העולם. לאהוב אותו בגלוי, כשכולם רואים. אני רוצה לנצל כל שנייה לצידו בשביל לפצות על כל מה שאיבדנו בדרך. אני רוצה שידעו שאני מאושר יחד איתו, שאני בסדר עכשיו. התקשורת שלי עם המעריצים לאחר ניסיון ההתאבדות הייתה מצומצמת. הם שמעו על הניסיון בכל מקום, ראו את הצילומים. אני מניח שהם צפו במעט ראיונות שלנו מאז, שהם יודעים שאני בסדר.
בתנועה חדה אני שולף את הטלפון שלי מהכיס, רואה את נייל, זאין וליאם עושים את אותו הדבר. אני גם בוחר תמונה של לואי, בלעדי. זאת התמונה שלו שהראו לי בטיפול הפסיכיאטרי ואני לא חושב שאני יכול לכתוב משהו מתחתיה מלבד תודה. יחד עם המילה הקטנה הזאת אני מרים את עיני אל לואי, שמחייך אלי. שאר הבנים מרימים את המבטים בהדרגה חזרה מהטלפון ומחייכים זה לזה.
אני לוחץ על המסך ואז מושך את לואי אלי, מניח נשיקה על המצח שלו. העור שלו חמים תחת שפתיי והוא נעמד על קצות האצבעות, משפשף את שפתיו עם שלי לפני שאני נותן להן להתאחד. כל העולם רואה עכשיו תמונה שלו מתנשקים והם מפספסים את הדבר האמיתי. חבל בשבילם, כי אני מתנשק עם לואי טומלינסון. עם הזמר המפורסם שהייתי מאוהב בו מאז תחילת הלהקה, עם האחד שהיה כאן לצידי כל הדרך. עם אותו לואי טומלינסון שחלק אמרו שאנחנו יחד והשאר היו כנראה טיפשים מידי בשביל לדעת איך לנשום נכון.
"מה?" הוא שואל בחיוך כשאנחנו מתנתקים מהנשיקה. "כלום, אהוב. סתם חושב על כמה מזל יש לי שזכיתי בך." הלחיים שלו סמוקות. הוא מסתובב בתוך ידי ומסתכל על הבנים. שלושתם מביטים בנו ומחייכים, מאושרים בשבילנו. העיניים שלי נעצרות על זאין ששולח לי הנהון קטן. אני עדין מוצף הקלה כל פעם מחדש מכך שהוא השלים איתנו, שהוא בסדר עם הקשר שלי ושל לואי.
נייל צוחק לפתע ואז מדבר. "אנחנו חוזרים. אנחנו חוזרים ובגדול, אז תתחילו להזיז את התחת שלכם אל האולפן!" אנחנו רצים בלי לחשוב פעמיים.
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
