טריגרים: פגיעה עצמית, התאבדות, מחשבות אובדניות.
פרק 101 | אנחנו לא צעירים | לואי
"אתה זוכר את הפעם ההיא שיצאנו לכאן?" אני מחזיק את היד שלו ושואל בשקט. העיניים שלו עוברות על שאר האנשים שבמסעדה, על השולחנות הצפופים, על התא שבו אנחנו יושבים. "זה היה הדייט הראשון שלנו." הארי אומר בשקט. שנינו מסתכלים מסביב למשך זמן מה, שמים לב לשינוי שהמסעדה עברה מאז אותו יום, לפני כמעט שנתיים. כשיצאנו אז היה אסור שיחשבו שאנחנו יחד. היום הקשר שלנו הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בעולם. הכל שונה עכשיו.
הוא מזיז את הרגל שלו כך שהיא נוגעת ברגל שלי. הנשימה נתקעת בגרון שלי, בדיוק כמו בפעם הקודמת. הוא מחייך אלי חיוך תמים, מרוצה מעצמו לחלוטין. עד ששכבנו היה נראה שכל השליטה הייתה אצלי, כנראה בגלל כל מה שקרה ובגלל הדאגה הלא פוסקת שלי, אבל אני חושב ששנינו מרוצים מכך שהוא שוב בשליטה. אני מרגיש, בפעם הראשונה, שאני יכול להיות רגוע. עברנו שנתיים קשות, ועכשיו אנחנו יכולים רק לעלות למעלה.
"הארי?" הוא מזיז את הרגל שלו ואני מתאפק לא לרטון בגלל אובדן המגע. במקום הוא מניח את כף היד שלו על כף היד שלי, מעל השולחן. כולם רואים אותנו ואני נהנה מכך. "מה, לו?" הכינוי מחמם את הלב שלי. "אתה מאושר?" הבעה מבולבלת עולה על פניו. "למה אתה מתכוון?" אני מושך את היד שלי מידו ומקרב אותה אל החזה שלי. "במשך הרבה זמן אתה היית בחיים, אבל לא היית מאושר. אתה התנהגת כאילו אתה כן, כאילו הכל בסדר, אבל לא באמת הרגשת ככה." האוכל מונח מולנו, אבל אנחנו לא מעיפים אפילו מבט אחד במלצרית או בצלחות.
הוא מושך את היד שלי בחזרה אליו. "לא הייתי מאושר. לא חשבתי שאני אוכל להיות מאושר פעם נוספת, אבל אני כן. אני… שמח. אסיר תודה על כך שהצלת אותי והבאת לי את ההזדמנות הזאת. אני מסתכל עלייך ומרגיש מאושר. אני חושב עליך ונהיה שמח. אתה הופך אותי לאדם הכי מאושר בעולם, לואי."
היד שלי הופכת את היד שלו ואני מרים מעט את השרוול הארוך שלו, מסתכל על הסימנים שעל העור שלו. הם מציצים אלי מתוך כתמי דיו שפעם היו קעקועים. "אתה עדיין רוצה לפגוע בעצמך לפעמים, נכון?" הוא נאנח ונותן לי לעבור עם קצות האצבעות על הצלקות. "כן, המחשבה הזאת תמיד שם. אני עדיין מתחרט על כל-כך הרבה דברים שעשיתי, מצטער בפני אנשים שאני לעולם לא אוכל להודות להם מספיק. זה כמו עם השתייה, אני מניח. אבל כמו עם השתייה, לא שתיתי כבר מעל שנה ואני לא מתכוון לשתות שוב. אני גם לא מתכוון לפגוע בעצמי פעם נוספת."
הוא מסמן לי לבוא ולשבת לידו. אני עדיין אוחז בידו, מתקרב אליו ומניח את ראשי על חזהו. "אני לא אפגע בעצמי שוב, אני מבטיח לך." אני קופא לשנייה. ההבטחה הזאת… זאת הבטחה גדולה. אחת כזאת שאני יודע שהארי לא היה מבטיח לי אם הוא לא היה משוכנע שהוא יעמוד בה. בפעם הראשונה אני לא רק מרגיש, אלא גם בטוח. הוא באמת מרגיש יותר טוב והוא יהיה בסדר. אנחנו נהיה בסדר.
אנחנו נשארים חבוקים, אוכלים יחד ומספרים זה לזה בדיחות. מצלמים אותנו, לא מעט אנשים. אנחנו רק מנופפים או אפילו מדברים איתם מידי פעם. אולי בשביל מפורסמים אחרים מדובר בפלישה למרחב האישי, אבל אנחנו היינו יכולים לשכור את המסעדה לעצמנו. בשבילנו מדובר בכל מה שחלמנו עליו. השפתיים שלי מוצאות שוב ושוב את שפתיו בנשיקות נעימות ורכות. הן מזכירות לי שאני ער, שאנחנו ערים, שמצאנו את הדרך שלנו לאהוב מול כל העולם. אני שמח שהצלחנו לצאת מההנהלה בזמן שהארי היה בטיפול.
אנחנו מסיימים את האוכל ואני נותן להארי להשאיר את הכסף על השולחן, בלי להתווכח הפעם. "קדימה, נצא מפה. הוא מניח את היד שלו על המותניים שלי, מלווה אותי את כל הדרך בין השולחנות והאנשים אל עבר היציאה מהמסעדה. הפעם, בחוץ, אנחנו לא מסתתרים בחושך של הסמטה מאחור. שנינו נשארים לעמוד איפה שאנחנו, מתחת פנס הרחוב. הוא מושך אותי אל תוך זרועותיו ואני נלחץ אל החזה שלו, מסתכל עליו מלמטה.
"אני אוהב אותך, הארי." המילים נדמות כל-כך טבעיות על לשוני. "גם אני אוהב אותך." פעם שעברה שהיינו כאן אמרתי לו שאני רוצה לבלות איתו את כל חיי. אמרתי לו שזה לא משנה שאנחנו עדיין צעירים. עכשיו, כשאני מסתכל בעיניו, אני יודע שאנחנו לא צעירים יותר. אני יודע שעברנו מספיק ואם אנחנו יחד למרות הכל אנחנו נשאר יחד עד סוף חיינו. הוא מקרב אותי עוד אליו ואני רק בוהה בו בשקט, חושב על החיים שאני רוצה איתו.
הוא מתכופף אלי באיטיות, מצמיד את השפתיים שלי לשלו. אלפי זיקוקים מתפוצצים בבטן שלי כאילו זאת הפעם הראשונה. רעד עובר בברכיים שלי, במורד הגוף, בכל חלק וחלק בי. השפתיים שלנו מתנגשות שוב ושוב בריקוד איטי, עוברות זו על זו. אני מצליח רק לחשוב על החיים שנועדו לנו יחד, אבל אני לא בטוח שבשבילו מדובר באותו הדבר. הוא מפריד את השפתיים שלנו באיטיות ומתקרב אל האוזן שלי, לוחש בתוכה שתי מילים. "אני יודע." היד שלו אוחזת בידי ולוחצת על האצבע, על המקום שבו תהיה טבעת בבוא הזמן.
YOU ARE READING
אחרי שאומרים להתראות | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] "אני אומר לך להתראות, לו." אני מחייך והדמעות זולגות על פני כאשר אני מושיט לו את ידי ועוצם את עיני יחד איתו. טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, בולימיה, התאבדות, אלכוהליזם, סרטן, מוות, הומופוביה.
