אהבה אמיצה

פרק 2

-איאן-
היא נגשה לשולחן שלנו ונהייתי טיפה מופתע מהיופי שלה.
הרבה זמן לא ראיתי יופי כזה. אני רגיל לבנות שנראות כמו ברביות עם בוטוקס, רזות וערומות והיא, שיער חום ארוך ועיניים חומות בהירות ועמוקות , היא טיפה נמוכה באזור 1.60 בערך, היא רזה אבל מלאה איפה שצריך.

״היי אני לי אני המלצרית שלכם הערב אתם מוכנים להזמין?״ היא שאלה וישר העובדים הטיפשים שלי התחילו לדבר על הגוף שלה.
שמתי לב שהיא באה להגיד משהו ושהיא עצבנית ולא רציתי פה מהומות מיותרות  ״אז לי איזה שם מיוחד ,  תני לנו עוד כמה דקות״ אמרתי והיא הלכה. "תפסיקו להתנהג כמו טיפשים״ אמרתי להם בכעס מאיים.

היא חזרה אחרי כמה דקות, שאלה אם אנחנו מוכנים אבל הטיפש הזה שוב מדבר על הגוף שלה, ״אותך במיטה שלי היום״ הסתכלתי עליו במבט עצבני וידעתי שהוא הולך להיות מפוטר ולסבול על זה שהוא לא הקשיב לי.
״תגיד לי מי אתה חושב שאתה חתיכת מזדיין אני נראית לך כמו זונה?״ שמעתי אותה צועקת עליו וזה הדליק אותי עוד יותר עלי 'בחורה אמיצה' חשבתי לעצמי והיא הלכה משם בכעס והחלטתי שאני חייב להכיר אותה.

הלכתי אחריה ושמעתי אותה מקללת אותו (ובצדק) ״צודקת לגמרי״ אמרתי לה והיא הסתובבה אלי בבהלה, .זה הצחיק אותי שככה מפחדים ממני״באתי להתנצל בשמו״ אמרתי וכשהיא באה לצאת עצרתי אותה ״אבל אני יכול לבקש משהו?״ ״מה?״ ״את הטלפון שלך״ אמרתי והיא כתבה לי אותו על פתק אחרי כמה שניות של היסוס.

אני אוהב את האומץ של הילדה הזאת, ככה איך שהיא צעקה עליו לא אכפת לה בכלל מי אנחנו, לא נרתעת מאיתנו כמו כולם ועומדת על שלה. אני חייב להכיר אותה.
איך שיצאנו מהמסעדה שלחתי לה הודעה׳היי זה אני. מתי אני בא לאסוף אותך ומאיפה?׳ ״ג׳ון אני צריך שתבדוק לי מי זאת הלי הזאת״ פקדתי על עובד אחר שלי ״אין בעיה״ הוא אמר ונכנסנו לאוטו ונסענו משם.

הגענו לאחוזה שלי והלכתי לחדר עבודה שלי ואחרי כמה זמן ג׳ון נכנס אלי
״לי סטן. בת 17 וכמה חודשים תלמידת תיכון ביב, גרה עם אח שלה תומר סטן אצל משפחה אומנת בשדרות העצמאות 8, ההורים שלה עזבו אותה ואת אח שלה שרק נולד כשהיא הייתה בת 11 ומאז הם בין משפחות אומנה. לפני שנה וחצי היא ברחה מהמשפחה הנוכחית שלה והתחילה בחשפנות״ ׳היא חשפנית?!׳ חשבתי לעצמי בראש ״אבל לפני חצי שנה המשטרה הכניסה את המנהל של במועדון לכלא ואותה הוציאו משם והכריחו אותה לחזור למשפחת אומנה. לפני חודשיים היא התחילה לעבוד במסעדה שהיינו בה היום וזהו״ הוא אמר קורא מתוך הטבלט שלו. ״תודה ג׳ון״ אמרתי לו וסימנתי לו לצאת, הוא הניח את הטבלט על השולחן שלי והלך.

*שעתיים אחריסוף סוף שמעתי צלצול של הודעה.׳ שדרות העצמאות 8 עוד חצי שעה מתאים?׳קראתי את ההודעה ממנה וחייכתי לעצמי ׳אולי היא לא הכי זהירה שיש אבל לפחות היא ספונטנית׳ חשבתי לעצמי והשבתי לה הודעה׳ספונטנית את, אהבתי. אני אצלך עוד חצי שעה׳
וישר כיביתי את הטלפון. לבשתי על עצמי חליפה שחורה רשמית ומהרתי לצאת

-לי-
נכנסנו לתוך הוילה וכולם הסתכלו עלי במבט מוזר, לאירן היה מבט אדיש וקר על בפנים מהרגע שיצאנו מהרכב וגם שמתי לב שכל אדם שאיאן מסתכל עליו נרתע ״למה הם מפחדים ממך?״ שאלתי בשקט והוא נתן לי יד ״בואי נלך לשתות משהו״ הוא אמר מתעלם מצה ששאלתי והוביל אותי לבר.
הוא הזמין לנו לשתות יין לבן וישב מולי בבר
״לי את באמת לא שמעת עלי?״ הוא שאל אותי בחיוך עדיי ברצינות והסתכלתי עליו וצחקתי טיפה מהמבט הזה ״לא״ השבתי
״את לא רואה חדשות?״
״לא אין לי איפה ומתי״ אמרתי והוא הזיז את שיערי מאחורי אוזני ״רוצה ללכת לרקוד?״ הוא שאל אותי ולאהבנתי מה זאת הייתה השיחה הזאת אבל רק הנהנתי והלכתי איתו לרקוד.

הוא היה כל כך חתיך וזזנו יחד כל כך טוב , הוא הסתכל לי בעיניים ואני הסתכלתי עליו ״את רוקדת מעולה״ הוא אמר לי וחייך ״וכיף לי איתך״ הוא המשיך להגיד וחייכתי אליו ״גם לי איתך״ אמרתי והוא בא לנשק אותי.
״איאן!״ אמר מישהו שדומה לו קצת והפריע לנשיקה שלנו ״ניק״ הוא אמר והצמיד אותי אליו. הוא אמר לו משהו בשפה שלא הבנתי והסתכלתי עליהם במבט תוהה. הבנתי שכנראה הם רבו על משהו כי באיזה שהוא שלב הטונים עלו.

״בואי!״ הוא אמר בעצבים ותפס לי ביד חזק ומשך אותי משם ״אתה מכאיב לי״ אמרתי וניסיתי לשחרר את היד שלי אבל הוא המשיך למשוך אותי לחדר אחר.
פחדתי ממנו, הוא פתאום התנהג כמו בהמה. הוא הסתכל עלי וראה שאני מפחדת אז שחרר את היד ״סליחה״ הוא אמר והסתכלתי עליו ״אם את רוצה ללכת אני מבין״ אמר והנהנתי בשקט.
״סליחה״ הוא אמר לי שוב ונכנסנו לאוטו.
כל הנסיעה שתקתי ולא הבנתי מי זה, למה אני צריכה להכיר אותו ומה זה היה עם האיש הזה.

״מה זה היה?״ שאלתי אותו פתאום והוא הסתכל עלי נאנח ״אני מעדיף לא להכניס אותך לזה״ הוא אמר באדישות ונאנחתי ״נו תגיד לי וזה לא חייב להגמר״ אמרתי אבל הוא לא אמר כלום ופשוט עצר את האוטו ליד הבית שלי.

יצאתי מבולבלת וכועסת מהאוטו שלו וראיתי את ליאת ומשה בעלה עומדים מחוץ לדלת במבט כעוס.
״מה את חושבת לעצמך?! השעה 6 לפנות בוקר!״ משה צעק עלי והתקרב אלי בעצבים והעיף לי סטירה שהעיפה אותי לרצפה ״תעזוב אותי!״ צרחתי עליו וראיתי את הרגל שלו באה לכיווני.
״היי!״ שמעתי צעקה