אהבה אמיצה

פרק 27

איאן-
יום אחרי*
הלילה עבר די קשה, היא הקיאה ארבע פעמים , כאב לה הראש וכל שאר הגוף עד שלבסוף היא נרדמה מעייפות גדולה.
לעומתה לא הצלחתי לישון, דאגתי לשמור עליה , במוחי רצו מליוני שאלות על התינוק בבטנה ואיך בכלל אני הולך לספר לה את זה? ״בוקר טוב״ שמעתי את קולה העדין ״איך את מרגישה?״ שאלתי אותה והסתכלתי עליה. המבט שלה הרגיע אותי וסידר לי קצת את המחשבות ״יותר טוב מהלילה״ היא אמרה ונשקתי את ראשה ״יופי״

היא הלכה לשירותים וכשחזרה החלטתי לדבר איתה על מה שהרופא אמר.
״יפה שלי אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי לה כשהיא התקרבה אלי ״מה קרה?״ היא שאלה לא מבינה,
נעמדתי מולה והחזקתי את ידיה ״לפני חודשיים כשהיית אצלי לפני שנפרדנו את שכבת עם עוד מישהו שהוא לא אני?״ שאלתי ברצינות והיא הסתכלה עלי טיפה מבולבלת ״לא איאן אתה הראשון שלי״ היא ענתה ישר והסתכלתי עליה טיפה מופתע ״אני מה?״ הוא שאל בפליאה ״הראשון שלי״ היא חזרה על עצמה ״וזאת הייתה הפעם הראשונה הכי טובה שיכלתי לבקש״ היא מהרה להוסיף לדבריה ״אבל זאת שיחה אחרת, מה קרה?״ היא שאלה והתקרבה אלי.
נשמתי עמוק והסתכלתי לה בעיניים ״את בהריון לי״ אמרתי וזה הרגיש לי לא נכון להיות זה שמספר לה מה הולך לה בגוף.

לי-
חשבתי שלא שמעתי טוב והסתכלתי עליו בהלם ״אני מה?״ שאלתי מופתעת ״את בהריון״ הוא חזר על עצמו ואישר את זה ששמעתי מעולה.
הרגשתי את הדמעות בעיני ונזכרתי שלא לקחתי את הגלולה של היום שאחרי שהרופא הביא לי ״הייתי צריכה לקחת את הגלולה המזדיינת״ אמרתי מתחילה לבכות בסערה והוא הצמיד אותי לחזה שלו ״התינוק של האנס הזה בבטן שלי״ יבבתי לתוך החזה שלו.
הוא הרחיק אותי מגופו והסתכל לי בעיניים, המבט שלו היה נראה דווקא די רגוע יחסית למה שאמרתי ״לא לי זה לא שלו״ הוא אמר לי וליטף את פני ״לילו יפה שלי את בשבוע תשיעי, את בחודש שני וקצת זה שלנו״ הוא המשיך לדבר והרגשתי טיפה הקלה ״אבל אתה היית עם קונדום זה עדיין לא הגיוני״ אמרתי בקול רועד מבכי והתחלתי כבר לפחד שקרה משהו שאני לא זוכרת ״קונדום לא מגן במאה אחוז נסיכה שלי״ הוא אמר מעט מגחך וחבקתי אותו ישר עדיין בוכה.

״אני יודע שזה הרבה לעכל אבל שתדעי שלא משנה מה תבחרי לעשות עם זה אני מאחוריך״ הוא אמר לי ונישק את ראשי ״אני לא יודעת איאן״ אמרתי ומשכתי באפי ״יש לך עוד קצת זמן לחשוב על זה, תחשבי על זה ותעשי מה שאת בוחרת אני איתך״ הוא חזר על זה שוב.

״אני רוצה ללכת מפה, הבטחתי לתומר חופשה איתנו ולא עם נטלי רק״ אמרתי לאיאן כמה שעות אחרי שהוא חזר לחדר שוב ״את צריכה לנוח לי״ אמר ונאנח ״אני מרגישה יותר טוב וגם משעמם כאן כל היום. אנחנו בצרפת בשביל להנות לא כדי להיות כלואים בבית חולים בין ארבע קירות״ אמרתי ונתתי לו מבט מתחנן.
הוא צחק והסתכל עלי בחיוך קטן ״בסדר נצא מפה ונמשיך בטיול אבל בדיסנילנד את לא עולה על כלום!״ ?הוא אמר וחייכתי אליו בנצחון ״בסדר״ ״ועוד תנאי, היום את שלי בערב״ ואני רק הנהנתי לחיוב יודעת שרק טוב יצא מזה.

יצאנו מהבית חולים וחזרנו לחדר במלון, תומר כבר ישן וגם שאר האנשים חוץ מכמה עוזרים.
ידעתי שעוד שעה איאן מתכוון שנצא והתחלתי להתארגן.
פשטתי מעלי את בגדי ולפני שנכנסתי להתקלח עצרתי מול המראה ובחנתי את גופי בזמן שאני מלטפת את בטני מצפה לאיזה שהוא שינוי בגוף בעקבות התינוק בבטני.
התקלחתי, מרחתי על עצמי קרם בניחוח עדין, ייבשתי את שערי בעזרת הפן ולבשתי חולצה לבנה ארוכה, ומכנס בז׳ ארוך ורססתי על עצמי בושם שאני יודעת שאיאן אוהב. התאפרתי בקטנה רק סומק מסקרה וליפסטיק ורדרד ועדין.

הלכתי לאיאן וראיתי אותו גם מוכן, לבוש בחולצה ומכנס שחורים מחויטים, שערו החום מסודר על ראשו בצורה שהכי מתאימה לו ואפילו הזיפים שהתארכו להם על פניו וכיסו אותו בצורה מושלמת רק החמיאו לו יוצר.
״אתה מהמם״ אמרתי לו והוא נעמד מהספה שעליה ישב ובחן אותי ״מי שמדברת״ הוא אמר ונישק אותי.
״לאן הולכים?״ שאלתי בהתרגשות כשיצאנו מהמלון ״לאכול״ הוא אמר בחדות בלי לפרט ואחז את ידי בעדינות.
בחוץ כבר היה חשוך למעט אורות הרחוב שהאירו את הדרך.

עשינו את הדרך ברגל והגענו לאיזה שהוא בניין שנראה די ישן ״בואי אחרי״ איאן אמר ונכנס לתוכו ״מה זה איאן איפה אנחנו״ שאלתי בגיחוך כי אני לא רגילה ממנו למקומות כאלו ״את תראי את תראי״ הוא ענה ומשך אותי למדרגות.
עלינו במדרגות לפחות 7 קומות ואחרי עצירה של עשר דקות בכל קומה הגענו לסוף המדרגות כשדלת ממולנו ואני מתנשפת מהמאמץ ״איזה פדלאה בחיים לא עלית מדרגות״ איאן אמר לי וצחק ״לא כל כך הרבה״ עניתי בחיוך והוא פתח את הדלת.
״וואו״ פלטתי מפי הפעור שראיתי את הנוף של פריז שבמרכז מגדל אייפל ועל הגג בקצה שמיכות שעליהן סלסלה, בקבוק יין, נרות, כריות ופרחים מפוזרים ״אתה לא מפסיק להפתיע״ אמרתי לו בחיוך ובלי לתת לא להגיב קפצתי עליו בנשיקה.
ישבנו שם מול הנוף המרהיב, אוכלים וצוחקים.

סיימנו לאכול וישבנו על הקצה של נגד שראשי מונח על כתפו.
איאן הסתכל על הנוף וראיתי עליו שהוא עסוק במחשבות ״על מה אתה חושב?״ שאלתי אותו והסתכלתי לתוך עיניו והוא גחך ״איך את יודעת שאני חושב על משהו?״ הוא שאל והסתכל עלי בחזרה וגכחתי גם והוא נאנח ״את יודעת הפעם האחרונה שהייתי פה בפריז הייתה לפני בערך 19 שנה עם אמא שלי״ איאן אמר ונשכב אחורה על השמיכות עדיין מסתכל עלי ״למה לא היית פה כל כך הרבה זמן?״ שאלתי ונשכבתי מולו ״היא נולדה פה, היא אהבה את המקום הזה והייתה לוקחת אותנו לכאן כל שנה אז זה מזכיר לי אותה מדי בשביל להגיע״ הוא אמר ונאנח ״אמא שלך?״ ״כן״ הוא ענה והסתכלתי עליו ״מה קרה לה?״
״דוד שלי ירה בה״ הוא אמר והסתכלתי עליו לא מבינה ״הוא מה?״ שאלתי והרגשי שקשה לו לדבר על זה.
אחרי משהו כמו דקה של שקט הוא נאנח ״הוא ואבא שלי רבו על ירושה וכשאבא שלי זכה ברוב אח שלו החליט להתנקם דרך אמא שלי״ הוא אמר והתקרבתי אל גופו ״אני בטוחה שהיא גאה במי שאתה היום״ לחשתי לו והעברתי את ידי על הלחי שלו ״אני מניח שלעולם לא אדע״ הוא זרק ונישק את ידי.