אהבה אמיצה

פרק 17

יצאתי מהמועדון במבט אדיש כדי לא להראות לזיו או לאריק שאני משקרת אבל מבפנים פחדתי.
ידעתי שכשזיו אומר משהו הוא עושה וידעתי שכשהוא יגיע ויגלה שאני לא במחזור אני אשלם על זה וזה לא הולך להיות נעים.
בפעם האחרונה שזיו החליט להעניש אותי על משהו הוא קשר אותי, הצליף בי וחשמל אותי בלי רחמים.

הגעתי הביתה והסתכלתי על השעון. השעה הייתה 23 וידעתי שזיו הולך להגיע בסביבות 1 כשסיים את הסגירה במועדון.
עליתי לחדר של תומר, התיישבתי ליד המיטה שלו כשהוא ישן בה ולטפתי את שיערו חושבת על מה זיו יעשה אם אני אברח עם איאן כמו שאיאן אמר לי לעשות.
׳אם אני לא אעשה את זה אני אחיה בפחד עליו כל החיים שלי ואיאן יוכל לעזור לי לשמור עליו׳ חשבתי לעצמי ונאנחתי.
קמתי מהמיטה של תומר ופתחתי את הטלפון
לי- ׳עוד שעה וחצי אני ותומר נגיע אליך׳ כתבתי לאיאן.
ברגע ששלחתי הוא ראה את ההודעה והקליד
איאן- ׳לאסוף אותכם?׳
לי- ׳לא אני אבוא עם האוטו׳
איאן- ׳תסעי בזהירות ואם יש משהו תגידי לי❤️׳
הסתכלתי על ההודעה האחרונה ונאנחתי. עצבן אותי שהוא דואג לי ועוד שולח לי לב כאילו לא קרה כלום והכל הסדר לגמרי.

התחלתי לארוז את כל הבגדים שלי, של נטלי ושל תומר, את המשחקים שהוא אוהב והדברים שחשובים לנו במזוודות ובארגזים  ומהרתי לדחוף הכל לאוטו.
בזמן ש ארזתי מצאתי את האקדח שלי שהיה בין הבגדים בארון שלי והכנסתי אותו לכיס עלי.
סיימתי לארוז הכל ולעבור בין החדרים של שלושתינו והסתכלתי על השעון, ראיתי שהשעה כבר 00:20.

עליתי לחדר של נטלי שוב ״נטלי״ קראתי לה והיא לאט התעוררה ״חייב ללכת קומי״ אמרתי לה ״מה לאן מתוקה? אמצע הלילה״ היא אמרה ישנונית ״חייב ללכת אני אסביר לך מחר״ עניתי לה והדלקתי את האור בחדר שלה ״לי הכל בסדר? היה לך חלום רע?״ נטלי שאלה אותי והתיישבה על המיטה.
היא לא ידעה כלום על התקופה האחרונה ועל העבודה שלי. היא חשבה שזיו זה חבר טוב שלי בסך הכל ושאנחנו יוצאים הרבה לבלות יחד , אני הסתרתי את זה ממנה, מאמה, דור, תומר ואפילו מחסמין שבזמן הזה התחברנו עותר ונהיינו חברות טובות בעיקר בגלל תומר ורובי- הבת שלה שעכשיו לומדים באותה כיתה.
״נטלי פשוט תקשיבי לי ותלכי לאוטו הכל ארוז. אנחנו חוזרים לאיאן״ אמרתי טיפה לחוצה מהמחשבה שזיו יגיע.

היא קמה ויצאה לאוטו ואני הלכתי לחדר של תומר והרמתי אותו ישן מנסה לא להעיר אותו.
הכנסתי אותו לאוטו, חגרתי אותו במושב שלו, סגרתי את הדלת ובאתי להכנס למושב נהג.
״לי!״ שמעתי קול מוכר מאחורי וראיתי את זיו ״לאן את הולכת?״ הוא שאל וניסיתי לחשוב מהר מה לענות ״לתומר יש חום גבוה אני לוקחת אותו לרופא״ אמרתי ובאתי להכנס לאוטו אבל הוא בא אלי ונעמד ביני לבין הדלת ״תזוז נו״ אמרתי והוא דחף אותי אחורה ונפלתי ״אל תשקרי לי אני רואה את המזוודות. לאן את הולכת לי?״ הוא שאל והתקרב אלי.
״את בורחת לי?״ הוא שאל אותי ומשך אותי לעמוד ״בואי בואי לתוך הבית״ הוא אמר וניסיתי להתנגד ״תעזוב אותי זיו אני לא רוצה״ אמרתי והוא לא התייחס ״אז תן לי לפחות להגיד למטפלת של תומר לקחת אותו ותו לי לקחת את המזוודה שלי ואני אשאר פה״ בקשתי מנסה להאבק בו.

״זריז ותזהרו לעשות שטויות״ הוא אמר לי ושחרר לי את היד.
הלכתי לאוטו והסתכלתי על נטלי ״נטלי אני צריכה שתקחי את תומר ואת הדברים שלכם וסעי לאיאן״ אמרתי לה והוצאתי את המזוודה שלי מהתא מטען בו זמנית ״לי מה יש לך היום? זה קשור לאיש הזה שם?״ היא שאלה והסתכלה על זיו ״לא לא הוא סתם חבר״ אמרתי מהוססת וזיו בא ״קדימה לי בואי מאמי״ הוא אמר לי והסתכלתי עליו בכעס ״ביי נטלי תעדכנו אותי שהכל בסדר״ אמרתי לה והבאתי לה טת המפתחות.

היא הסתכלה עלי לא מבינה ונכנסה לכסא נהג ואני נכנסתי לבית עם זיו.
איך שהוא סגר את הדלת הוא ישר נישק אוצי ונגעלתי ממנו ״די זיו ״ אמרתי וניסיתי להזיז את ראשי. הוא תפס כת הסנטר שלי ולחץ לי על הלחיים ״תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב! אם אני אומר לך לעשות משהו את עושה! אם אני רוצה משהו ממך את מקשיבה לי ואת לא מתנגדת לכלום!״ הוא אמר ונתן לי סטירה.

הוא משך אותי לחדר ועלה לי רעיון.
דחפתי אותו על המיטה והוא הסתכל עלי עם חיוך ״יופי החלטת לזרום?״ הוא שאל וחייכתי חיוך מזוייף והתיישבתי מעליו טיפה רועדת ממה שאני הולכת לעשות ״תרגעי זאת לא פעם ראשונה שלנו״ הוא אמר וחייכתי חיוך קטן ״אבל זאת הפעם האחרונה״ אמרתי והוצאתי את האקדח שמצאתי כשארזתי וכוונתי אליו ״מה את עושה לי? תרגעי״ הוא אמר והוא היה נראה מופתע ״תסתום!״ אמרתי בכעס והוא בא לכיווני ואני נבהלתי ויריתי בו בדיוק בלב.

————-
עד יום שלישי אני בטיול שנתי אז יעלו פחות פרקים והם יעלו איפה מאוחר❤️
בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם על הספר