אהבה אמיצה

פרק 70

לי-
״אני חשבתי שאני לא אראה אותך יותר לעולם. אני חשבתי שנשארתי לבד״ הוא המשיך וגרם ללב שלי להתכווץ ולכאוב.
הרגשתי שאני לא מצליחה לחשוב בהגיון, שאני לא יודעת מה להגיד, כעסתי על עצמי שבמשך שנה שלמה שנאתי אותו סתם, הרגשתי שלא עשיתי מספיק כדי להלחם עליו ושפשוט ויתרתי בשניה על הכל.

״תחזרי אלי לי. אני לא אצליח לחיות בידיעה שאת בחיים ולא איתי, אני רוצה אותך ואת הילדים שלנו לידי, אני רוצה שנחיה כמשפחה שוב, אני אוהב אותך ואני אף פעם לא הפסקתי לאהוב״.

זה היה לי יותר מדי. כבר לא ידעתי מי אני, מי זאת לי העצמאית? מי זאת לי שאין מישהו שיושב עליה וכופה עליה את עצמו? מי זאת לי שלא תלויה באף אחד?
״אני צריכה להיות לבד״ אמרתי בשקט בלב כבד והוא בא להגיד משהו אבל עצרתי אותו והמשכתי ״אני רוצה זמן להיות לבד, עם בל ואנדרה ועם תומר, אני רוצה להבין מי אני באמת לפני שאני מחליטה איך החיים שלי יראו כי אני לא יודעת מי אני״.

״את לא אוהבת אותי יותר?״ הוא שאל כמו חץ שנורה ישר ללב שלי. שתקתי. לא ידעתי מה להגיד, אני כן מרגישה אליו משהו, הרגשתי שאני מתגעגעת אבל לא הצלחתי להבין אם זה געגוע לבן אדם שאני אוהבת או געגוע לרעיון של מישהו שרוצה להגן עלי ולאהוב אותי באמת.

״תעני לי, לי״ הוא ביקש בקול רועד ושבור. חפשתי בראש את המילים הנכונות להסביר לו ולקחתי נשימה עמוקה ״זה לא שאני לא אוהבת אותך יותר אני פשוט לא מסוגלת לחיות ככה יותר. אני רוצה לחזור הביתה״
״אז בואי נחזור הביתה לילו״ הוא אמר וניגב את הדמעות מעיני.
״לא איאן אתה לא מבין״ אמרתי ואחזתי בידו שיפסיק ״אני רוצה לחזור לישראל, אני רוצה שתתן לי זמן בלעדיך ובלי אנזו ובלי אף אחד מהעולם המשוגע שלכם, אני רוצה זמן להתאפס, לעכל את כל מה שעברתי, לנשום.״ המשכתי במילים שפשוט התגלגלו מלשוני ולא ידעתי שיכאב לי כל כך להגיד אותם והסתכלתי לו בעיניים.

״כמה זמן?״ הוא שאל ונאנחתי ״אני לא יודעת. אולי שבוע אולי חודש, עד שאני אצליח להבין את עצמי״ עניתי ובלי להגיד מילה הוא חיבק אותי ״בבקשה אל תשכחי אותנו, אל תשכחי את הדרך שלנו ואת כל מה שעברנו, תחשבי על הילדים שלנו שאני סוף סוף אוכל להכיר ולגדל״ הוא מלמל לתוך החיבוק והנהנתי. הוא משך באפו בקטנה ובלי להסתכל עליו אפילו ידעתי שהוא קצת בוכה, ידעתי שזה קשה לו כמו שזה קשה לי אבל האמנתי באמונה שלמה במה שאני עושה, האמנתי שלפעמים כדי לדעת מה באמת רוצים צריך לדעת לשחרר.

״אני אעזור לך לאסוף את הילדים מהאחוזה של אנזו ואני אשחרר אותך לדרך שלך, מחר בבוקר אני אביא אלייך את תומר לדירה בישראל״ הוא אמר בקושי ושחרר את החיבוק. הוא הסתכל עלי בעיניים אדומות והתאפקתי לא להתפרץ שוב בבכי ״המסע שלנו יחד לא הכי מושלם אבל הוא שלנו ואני ממשיך בו עד הסוף כי אני מאמין במה שיש לנו, אני מאמין במה שאני מרגיש אליך ואני מקווה שבזמן הזה את תראי את זה גם״ הוא אמר וליטף את שערי.