אהבה אמיצה

פרק 33

״לייי!! איאן הכין לנו לאכול!״ תומר צעק ורץ לסלון ״אני באה תומי״ אמרתי לו והוא נתן לי יד ״אתה כבר מוכן לבית ספר? כל הכבוד״ אמרתי לו בחיוך והוא משך אותי למטבח ״איאן עזר לי״ הוא אמר ונכנסנו למטבח ״בוקר טוב נסיכה שלי״ איאן אמר שראה אותי וישר נעמד.
הוא היה לבוש בחליפה שחורה מחוייטת כשכפתור אחד מחולצתו פתוח, שיערו מפוזר על ראשו בצורה שהכי החמיאה לו ועל ידו השעון היקר הכסוף והגדול.

״בוקר טוב״ אמרתי לו וזה היה לי עדיין מוזר שהוא חי ועם זאת הריח הממכר שלי גם לי להרגיש שלמה שוב. הוא נישק אותי והתכופף להניח נשיקה גם על בטני ״אני עוד מעט יוצא לעבודה עם חסמין אני אחזור עוד שעה בערך ונשים את רובי ותומר בבית ספר בדרך ״ הוא אמר והסתכל עלי ״נצא לאנשהו שאני אחזור?״ שאל אותי והנהנתי ״סבבה תבחר אתה לאן״ אמרתי בחיוך קטן ונשקתי אותו.

הוא לקח את הילדים עם חסמין והם שניהם הלכו. אחרי כמה דקות קבלתי שיחת טלפון ועל הצג היה מספר שלא הכרתי ״הלו?״ אמרתי כשעניתי ומהצד השני היה שקט ״הלו??״ אמרתי שוב ובאתי לנתק כשלא הייתה תגובה ״לי״ שמעתי את הקול של בראנדון והרמתי גבה ״בראנדון? מה זה המספר הזה? הכל בסדר?״ שאלתי והיה לי את המספר שלו ״אה זה זה מהטלפון של העבודה. את האמת שאני צריך טובה מה הסיכוי שאת מגיעה אלי לשמור על הילדה? אני במלון בתל אביב״.
הקול שלו היה נשמע טיפה מוזר, משהו בטון שלו גרם לי טיפה לחשוד ובכלל לא הבנתי למה הוא עדיין בישראל ״מתי?״ שאלתי וקיוויתי שזה יהיה עוד שעה שעתיים כדי שאני אוכל ללכת עם איאן לשם ״את האמת שכמה שיותר מהר אני פשוט חייב כבר לצאת ו בייביסיטר הבריזה״ הוא אמר וזה גם היה נשמע לי מוזר. למה שתהיה לו כאן בייבייסטר? בישראל? ומתי הוא בכלל חזר לעבוד כאן? ׳די אני סתם משגעת את עצמי׳ חשבתי לעצמי ונאנחתי ״בסדר אני אתלבש ואבוא״ מלמלתי לטלפון והוא ניתק בלי להגיד אפילו ביי.

עליתי לחדר ולבשתי טרנינג שחור וחולצת טישרט לבנה. נעלתי כפכפים לרגלי ושמתי קצת בושם. לקחתי את המפתחות למרצדס של איאן ויצאתי מהבית בזמן שאני מתקשרת אליו, השיחה עברה ישר לתא הקולי אז ניסיתי גם לחסמין וגם אצלה אותו הדבר.
׳יצאתי לבראנדון לכמה זמן הוא צריך עזרה עם הילדה תתקשר אלי שאתה מסיים׳ כתבתי לו ונכנסתי לאוטו.
הגעתי למלון לקבלה ועמדה שם בחורה שנראית בסביבות גיל ה20 עם שיער שחור ארוך וחלק.
איך שהיא ראתה אותי היא הרימה את הטלפון וחייגה למישהו ״היא כאן״ היא אמרה לטלפון והסתכלתי עליה בהרמת גבה. היא נתקה את הטלפון והסתכלה עלי בחיוך ״היי את לי נכון?״ היא שאלה אותי והנהנתי בהיסוס ״קומה 13 חדר 1309״ היא אמרה בחיוך והצביעה על המעליות ״אוקי תודה״ אמרתי והלכתי לשם.

עליתי במעלית והרגשתי מן מועקה בלב כאילו משהו לא טוב עומד לקרות.
הגעתי לחדר הזה ודפקתי בדלת. הוא פתח לי את הדלת והוא היה נראה חיוור ״בראנדון מה קורה? הכל טוב?״ שאלתי אותו וחבקתי אותו ״אני מצטער לי אני באמת באמת מצטער״ הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת ״מה יש לך על מה?״ שאלתי ואחרי שניה הרגשתי כאב חד בראש וראיתי שחור.