אהבה אמיצה

פרק 44

לי-
הוא יצא מהדלת והרגשתי מן חרדה שמתחילה לעטוף אותי, פתאום הבנתי שאין לי מושג מה עומד לבוא ומי זה באמת אנזו.
לא היה לי מושג מה הוא מתכנן ולמה הוא רוצה אותי ויותר גרוע לא היה לי מושג מה קורה עם איאן.

ניסיתי לנשום עמוק והסתכלתי על הטלפון שלי וראיתי הודעה מבראנדון
׳אני לא הצלחתי לקחת את תומר תברחי משם האנשים של אנזו מתכננים להשאיר אותך בבית הזה, הם זרקו אותי משם והם מתכננים לזרוק גם את איאן משם׳
קראתי את ההודעה ואז ראיתי שההודעה נשלחה עוד כשאיאן היה פה ונאנחתי ׳תודה על הכל וסליחה שנגררת לכל הדבר הזה׳ כתבתי לו בחזרה ועברתי לשיחה עם איאן.

׳לילה טוב נסיכה, אני אוהב אותך׳ זאת הייתה ההודעה האחרונה שהוא שלח לי, קראתי את ההודעה שוב ושוב ושוב ורציתי אותו לידי שיגיד לי את זה עכשיו.

קמתי מהמיטה כדי ללכת לחדר שתומר נמצא בו והרגשתי שכל רצון שהיה לי נעלם.
באתי לפתוח את הדלת והיא נפתחה לפני שהספקתי לגעת בידית ״למה העיניים שלך כל כך אדומות? אל תדאגי יהיה לנו פה טוב יחד לי״ אנזו עמד בדלת והרים את ידו בעדינות לפניי אבל אני התחמקתי ממגעו והסתכלתי עליו בכעס ״אל תגע בי!״ קבעתי והוא גיחך ״בייבי אני מציע שתתחילי להתגמש טיפה זה המצב תתמודדי איתו״ הוא אמר ונשען על המשקוף.

הסתכלתי עליו בכעס וניסיתי לצאת מהחדר ״תזוז!״ דרשתי ממנו וניסיתי לדחוף אותו מהדרך שלי מה שכמובן לא הזיז לו בכלל אלא רק גרם לו לצחוק ולגומה קטנה להופיע על הלחי שלו ״אני לא רוצה לזוז אבל״ הוא אמר בהתגרות ונשפתי בבוז ״תעוף לי מהדרך חתיכת זבל אני רוצה להגיע לאח שלי!״ הרמתי את קולי טיפה וניסיתי להחזיק את עצמי כמה שאני יכולה מולו.

החיוך הצדדי הקטן והמתגרה שלו בשניה נהפך למבט עצבני וכועס ״את תדברי אלי יפה! זה ברור לך?!״ הוא הצמיד את ידו לפני ומחץ את לחיי שזה כבר כאב גורם לי להוציא מפי ציוץ מפוחד ומבוהל ״אני לא שומע! זה ברור לך?!״ הוא המשיך לצעוק והנהנתי מפוחדת ״יופי! אני מבין שאף אחד לא חינך אותך אז אני אעשה את זה! היום בשבע בערב בדיוק אני רוצה לראות אותך בחדר אוכל וחבל לך לאחר!״ הוא איים, שחרר את האחיזה בפניי בבת אחת ויצא מהחדר בצעדים כועסים.
״מה לעזאזל״ מלמלתי לעצמי והתחלתי לבכות מהפחד.

אחרי שהצלחתי להרגע טיפה יצאתי מהחדר לחדר שתומר נמצא בו וניסיתי כמה שיותר להראות שהכל בסדר ״תומי״ קראתי לו כשנכנסתי לחדר והוא הסתובב אלי עם חיוך כל כך תמים על הפנים ״לי! את מרגישה טוב! בראנדון אמר שאת חולה״ הוא רץ אלי וחיבק לי את הרגל.

״כן אני מרגישה מעולה אבל אנחנו נצטרך להשאר לגור כאן כמה זמן בלי איאן ובלי בראנדון״ התכופפתי אליו ואמרתי לו ״אבל אני צריך ללכת לבית ספר״ הוא אמר בקול חמוד ונאנחתי ״אני אדאג שאתה תלך לבית ספר קרוב כאן ותכיר חברים חדשים״ אמרתי לו בחיוך והוא משך בכתפיו ״טוב אבל למה?״ הוא שאל והסתובב למשחקים שלו בחזרה ״סיבות של גדולים״ מלמלתי ״אוף אני רוצה כבר להיות גדול כמוך״ הוא אמר וגכחתי.

אני יודעת שכשתומר יהיה גדול הוא יחיה חיים טובים יותר, אני אדאג לזה שהוא באמת ירצה לגדול ולהמשיך לקום כל בוקר.
אני לא אתן לאף אחד לפגוע בו ובעתיד שלו ואני לא אתן לו לעבור את הדברים הרעים, אני הבטחתי את זה לעצמי מאז ומתמיד והבטחתי גם לו כשהוא היה יותר קטן. החיים שלו יהיו טובים יותר.

״אני הולכת רגע אני אחזור עוד מעט, תמשיך לשחק ואם יש משהו נטלי בחדר שליד״ אמרתי לו והוא חייך חיוך מתוק ״בסדר אבל אני לא מאמין לך״ הוא אמר והסתובב בחזרה למשחקים שלו.

הסתכלתי אליו בהרמת גבה ״אתה לא מאמין לי למה?״ תהיתי והתקרבתי לכיוונו ״אני לא מאמין לך שאת מרגישה מעולה את עצובה״ הוא אמר בפשטות ולא הבנתי איך הוא יודע ומה הוא יודע ״הכל בסדר תומי״ אמרתי מנסה לשכנע אותו ואולי גם את עצמי והוא משך בכתפיו ״אני אוהב אותך״ הוא אמר וחייכתי חיוך קטן ״אני אוהבת אותך המון״ אמרתי לו ויצאתי מהחדר שלו.

״גברתי״ שמעתי קול עדין של בחורה מבוגרת והסתובבתי אליו.
עמדה שם אישה כנראה בסביבות גיל ה60 בערך בגובה שלי לבושה בסט טרנינג אפור כשאת פניה עוטף חיוך קטן ומנומס ״אני קלריס, אני העוזרת בית של אנזו, הוא ביקש ממני להודיע לך להקדים ולהיות בעוד 10 דקות בחדר אוכל״ היא אמרה בקול עדין והנהנתי ״בסדר״ אמרתי והיא הסיטה את עיניה לבטני ונאנחה ״אוי ילדתי מה הילד הזה עשה לך״ היא אמרה חצי לוחשת מנידה את ראשה מצד לצד בטון מאוכזב ודואג ״אם תצטרכי כל דבר תפני אלי אני פה בשבילך״ היא אמרה ופשוט הלכה ונעלמה לתוך המסדרון הארוך.

כמה דקות אחרי כבר ירדתי למטה לחדר אוכל וחיכיתי לאנזו שיגיע. לא רציתי לאחר אז הקדמתי ב3 דקות בערך, פחדתי ממנו ודאגתי לתינוקות שלי ולתומר ולכל מה שאנזו ואן יכולים לקחת ממני.

ישבתי בחדר אוכל הגדול והסתכלתי מסביבי עד שעיני נתקלו בסכין מטבח שהייתה תלויה על הקיר בין כלי אוכל רבים.
הלכתי לעברה ולקחתי אותה במטרה להגן על עצמי ועל תומר, הנחתי אותה בנעל שלי וכיסיתי עם המכנס שאף אחד לא יראה וחזרתי לשבת מהר.

״מישהי לא יודעת את המשמעות של המילה בזמן״ שמעתי את הקול שלו ונבהלתי מעט. הסתובבתי לכניסה וראיתי אותו עומד שם לבוש בחליפה שחורה רשמית.

״אני פה בזמן״ אמרתי והסתכלתי עליו לא מבינה ״את הקדמת זה לא בזמן. בזמן זה אומר בשעה המדויקת״ הוא אמר והתקדם לעברי.
לא הלכתי אחורה, נשארתי במקומי וניסיתי לשדר כמה שיותר בטחון, שלא יחשוב שאני חלשה מולו. הוא נעמד צמוד אלי עד שיכלתי להרגיש את הנשימות שלו והסתכלתי לתוך עיניו מלמטה.

״אמיצה יש לי פה״ הוא אמר ונעמד מאחורי, הוא הזיז את שיער מעבר לכתף ימין וקבר את פניו בצווארי ״לא מעניין אותך מה יהיה העונש שלך בייבי?״ הוא לחש והניח נשיקה קטנה שגרמה לי להרגשה מוזרה בעמוד השדרה.

״העונש שלי? מה אתה אבא שלי?״ עניתי ולא נתתי למעשים שלו חשיבות והוא גיחך ״את מחמירה לעצמך את העונש, אל תתגרי במזל שלך בייבי, אני לא אהיה סבלני לנצח״ הוא אמר בקול רגוע שהפחיד אותי ״אתה לא תעשה לי כלום״ אמרתי לו בבטחון שקרי והוא נעמד שוב מולי ״ולמה החלטת את זה?״ הוא שאל ונשען על השולחן לידו ״גם כי אני בהריון ואתה לא תפגע בי כי אתה עדיין בן אדם, יש לך איזה שהיא מוסריות וגם כי אתה לא רוצה שאני אשנא אותך״ אמרתי והתיישבתי על הכסא.

הוא חייך חיוך קטן שחשף שוב את הגומה שלו ותוך שניה פרץ בצחוק.