אהבה אמיצה

פרק 80

״אז בואי תגידי לי מה יעזור לך לשבת לי על הבר?״ הברמן שאל וכבר השעה הייתה 5 לפנות בוקר.
היינו רק אני, הברמן ועוד איזה שניים שכבר היו שפוכים.

״להגיד לך את האמת אין לי מושג אבל זאת האופציה הכי טובה מכל מה שאני יכולה לחשוב״ מלמלתי והנחתי את ראשי בין ידי.
״טוב אני הולכת לשירותים״ אמרתי אחרי כמה דקות של שקד ונעמדתי קצת מסוחררת.

שיצאתי הסתכלתי על עצמי במראה, המראה המוכר של הבחורה השבורה- פנים נפוחות ואדומות, שחור מסביב לעיניים, עיניים צורבות אדומות גם הן ושיער מבולגן.
נשמתי עמוק ושטפתי את הידיים ועל הדרך גם את פני, ניסיתי להתאפס שניה.

יצאתי חזרה לבר והוא פתאום היה ריק, שני האנשים שישבו שם גם כבר לא היו, הברמן הנחמד נעלם ובמקומו ראיתי דמות מוכרת יושבת על הבר. זה כבר היה לי ברור מי זה, כמובן האחד והיחיד- איאן.

״לי״ הוא אמר ברוגע וחמלה ואפילו דאגה ״איאן״ מלמלתי בפחד קצת ממה הוא יודע ואולי זה מה שנקרא השקט שלפני הסערה.
אם הוא ידע שאני בהריון מפאקינג אנזו הוא לא יבין בחיים, הוא יפגע בי או אפילו יהרוג אותי אבל בעיניים שלי היה משהו אחר.

כל הכעס שראיתי שם מקודם נעלם, הוא היה רגוע מאוד.
״אני לא רציתי שזה יצא ככה לילו. אני עשיתי את זה רק בשבילך כי אני יודע שעמוק בפנים את לא רוצה להיות הרוצחת הזאת , את לא רוצה גם על הידיים וגם אם טעיתי אז אני באמת מתנצל״ הוא אמר והסתכלתי עליו קצת לא מבינה.

יש מצב שהוא לא יודע כלום?
״אמיל דיבר איתך?״ שאלתי אותו והוא הניד בראשו לשלילה, ״רק הוצאתי ממנו את זה שאת פה אבל הוא לא היה מוכן לספר מה הסעיר אותך ככה ואם יש לי איזה שהוא קשר לזה אז אני באמת באמת מצטער. את כל מה שאני רוצה לחיות בשבילו, את האור שלי עכשיו, אני לא רוצה שלעולם תרגישי בגללי ככה״ הוא המשיך להתנצל וזה כאב לי כמה הוא מנסה להיות מאופק וטוב בשבילי ואני לא שם, ולא רק שאני לא שם, הוא גם לא יודע את האמת.

״זה לא קשור לזה איאן, אולי אחוז מזה כן״ מלמלתי קצת חוששת עם גרון חנוק בדמעות ושריפה באיזור של הסרעפת.
הוא הרים גבה וליטף את הלחי שלי ברכות ״תספרי לי יפה שלי מה קרה?״ הוא שאל ולאחר היסוס קל הנהנתי בחשש.

ידעתי שזה הולך להיות מסוכן, לא יכלתי אפילו לנחש איך הוא יגיב, יש כל כך הרבה תגובות אופציונליות. הוא יכול להתחרפן, הוא יכול לדרוש שאני אפיל,הוא יכול להיות מכיל, הוא יכול לעזוב אותי ואלו רק הדקה של מחשבה.
הרגשתי את הלב שלי פועם חזק וחזק יותר אבל ידעתי שאין לי ברירה.

״אתה מבטיח שאתה לא תתחרפן?״ שאלתי למרות שהוא בחיים לא יוכל באמת להתחייב לזה.
הוא הנהן והניח את ידו על ידי, נשמתי עמוק ועצמתי את עיני ״אני כנראה בהריון״ אמרתי ולפני שהוא הספיק לעכל את הכל המשכתי ״וכנראה זה מאנזו״ אמרתי וכל הגוש שעמד לי בגרון יצא לי מהעיניים בצורה של עוד דמעות.