אהבה אמיצה

פרק 54

יומיים אחרי-
איאן-
ישבתי על הספה עם כוס וויסקי ביד מסתכל על הדלת בעצב, עם רגל רועדת מתוח כולי ונאנחתי מחכה עדיין שיחזרו.
הדלת נפתחה וגרמה לי להעמד ישר אבל זאת הייתה רק חסמין.
״מה את עושה פה?״ שאלתי ביאוש, התיישבתי שוב והסתכלתי עליה ״איאן״ היא אמרה בעצב ״המאבטחים שלך אומרים שאתה כבר יומיים לא קמת מהספה הזאת״ היא אמרה ונאנחתי ״הם צריכים לבוא. אסור לי ללכת״ אמרתי לה בקרירות והנחתי את הכוס על השולחן לידי.

היא התיישבה לידי והניחה את ידה על כתפי.
״איאן הם היו אמורים להגיע לפני יומיים כבר...זאת המאפיה האיטלקית...״ היא אמרה בעצב מנסה לרמוז לי שכנראה משהו לא טוב קרה.
״הם חייבים להגיע ואם לא בשבילי אז בשבילה״ אמרתי מנסה לשמור על קור רוח והיא הסתכלה עלי בעצב ״איאן״ היא אמרה והרגשתי את כל הרגשות רוצים להתפרץ ממני ״צריך להתחיל לחשוב מה עושים אם הם לא יחזרו איאן״
״לא רוצה לשמוע את זה!״ צעקתי עליה ולא יכלתי לשמוע את זה. לא רציתי להאמין שזה נכון, שאבדתי גם את האהבה שלי, גם את הילדים שלי וגם את תומר והכל רק בגללי.

״אני לא מסוגל חסמין, אני לא מסוגל״ נעמדתי ואחזתי את ראשי בשגעון. הרגשתי את הדמעות עולות לעיני ואת הלב שלי נשרף. ״אני הרגתי אותה! אני הרגתי אותה!״ צעקתי בדמעות והיא הסתכלה עלי בדאגה ״ואנחנו אפילו לא מצליחים למצוא את הגופה שלה!״ המשכתי והיא נעמדה.
״די אתה לא יודע את זה איאן. אנחנו לא יודעים מה קרה לה״ היא אמרה וזה עצבן אותי יותר.

״היא מתה! אני ראיתי אותה את לא מבינה! אני פגעתי בה ולא היה לה יותר מה להפסיד. אני הבאתי אותה לכלא הזה! בגללי היא הייתה צריכה להיות פה עם אנזו ומי יודע מה הוא עשה לה ואני עוד סרבתי להקשיב לה ולהאמין לה ולתחושות שלי! אני שברתי אותה והמעט שאני יכול לעשות זה לשמור על הילדים שלנו ולהציל אותם מהזין הזה. אני לא זז מפה עד שהוא מגיע איתם״ אמרתי ובעטתי בקיר ״אני חייב לה את זה״ מלמלתי מתפרק והיא התקרבה אלי.

״אני מתגעגע אליה כל כך. לריח שלה, לשפתיים שלה, למילים שלה, לצחוק שלה, אפילו לבכי שלה! אני צריך אותה איתי״.
היא עטפה אותי בחיבוק מנחם ״אני חייב להציל אותם. אני חייב לה את זה חסמין בגללי לי מתה״ מלמלתי בדמעות והיא לטפה את גבי ״זאת לא אשמתך איאן ואני בטוחה שגם היא יודעת את זה איפה שהיא לא תהיה״ היא אמרה בטון מנחם.
הרגשתי שאין לי טעם לחיות, שכל הסכר שבניתי במשך שנים נפרץ והשיטפון ממלא אותי.
הרגשתי שכל המטרות שלי בחיים נהיו לדאוג לילדים, למצוא אותה בין אם היא חיה או מתה ולנקום באן ובאנזו על מה שגרמו לנו ובעיקר לה.

״בוא איאן לך תאכל משהו ותתקלח אני אשאר כאן בדלת בשבילך למקרה שהם יגיעו״ היא אמרה והסתכלתי עליה ואז שוב על הדלת. ״אתה לא רוצה לקבל אותם מסריח, הם יברחו ממך״ היא אמרה בנימה צינית מנסה להקליל את האווירה. הסתכלתי עליה בעיניים אדומות ובלי יותר מדי רגש קמתי ובאתי ללכת שלפתע דפיקות חזקות ולחומות נשמעו מהדלת.
עיני נפתחו לרווחה וחסמין הסתכלה עלי מופתעת.