אהבה אמיצה

פרק 45

לי-
הוא פרץ בצחוק והסתכלתי עליו לא מבינה.
״אה זאת לא הייתה בדיחה?״ הוא אמר ובשניה אחת חזר לדמות המפחידה שלו.
״אז בואי אני אלמד אותך כמה דברים חשובים״ הוא אמר ונעמד מולי והסתכל עלי מלמעלה במבט מפחיד ורצחני.

״דבר ראשון אל תצפי לשום מוסריות ממני, אם אני ארצה גם בילדים שלך אני אפגע. דבר שני, לא אכפת לי אם תשנאי אותי כי ככה או ככה את שלי ואת מה שאני רוצה אני אקבל״ אנזו אמר באותו טון ואחז בשיערי ומשך אותי לעמוד בכוח ״אתה מכאיב לי״ מלמלתי בכאב והרגשתי את הדמעות מצטברות בעיני.

״וכדי שתביני שאני לא משחק אנחנו נתחיל עם העונש הראשון״ הוא אמר מתעלם ממה שאמרתי. הוא התחיל לגרור אותי אחריו למחוץ לחדר אוכל לכיוון מדרגות שיורדות למטה ״אנזו!״ שמעתי את קולה של קלריס וניסיתי להרים את מבטי אליה בזמן שהוא גורר אותי אבל הוא התעלם ממנה גם ״אנזו תפסיק! אתה מתנהג שוב כמו מפלצת!״ היא צעקה בדאגה ושמעתי את הצעדים שלה מתקרבים במהירות ״אל תתערבי״ הוא אמר בטון אדיש וקר.

״אתה לא יכול להתנהג אליה ככה! היא ילדה והיא בהריון אתה תהרוג אותה ואת הילד!״ היא אמרה וניסתה למשוך את ידו אבל זה לא הזיז לו, הוא דחף אותה עם המרפק ואחז חזק יותר בשיערי עד שהרגשתי שהוא הולך להתלש ״די אנזו!״ צעקתי בדמעות והוא התחיל לרדת במדרגות כשאני כרוכה אחריו בוכה ״זה מה שקורה לאמיצים״ הוא אמר ובעט בחוזקה בדלת שנפתחה.

הוא שחרר משיערי ודחף אותי עד שנתקעתי עם גבי בקיר, הסתכלתי עליו מפוחדת עם דמעות בעיניים והוא התקרב אלי ושוב נעמד צמוד אלי ״אולי יומיים פה יגרמו לך להבין איך להתנהג״ הוא אמר מאיים.
״אנזו לא״ שמעתי שוב את קלריס וראיתי אותה בכניסה ״היא ילדה, היא רק הגיעה, היא לא יודעת את החוקים שלך״ היא אמרה לו בדאגה מתנשפת ״בדיוק וככה היא תלמד״ הוא קבע והיא התקרבה אליו ״אנזו יקירי, תחשוב בהגיון, תשב איתה תסביר לה את כל החוקים שלך ואז תתחיל עם העונשים שלך״ היא בקשה ממנו והסתכלה עלי ברחמים.

הוא הסתכל עלי במבט חודר ואני הסתכלתי עליו מפוחדת ״בסדר יום אחד במקום יומיים״ הוא אמר והסתכל על קלריס ״ואל תתערבי יותר״ הוא אמר לה בעוינות.
״אנזו אל תשאיר אותי כאן״ אמרתי לו בקול צרוד ומפוחד ותפסתי בידו ״את עוד לא הבנת את המקום שלך״ הוא אמר בלי כל רגש, נער אותי ממנו והלך ״סליחה״ היא אמרה לי בקול חלוש והלכה.
עקבתי אחריהם עם עיני ובשניה ששניהם יצאו הדלת נטרקה והאור נעלם.

הלכתי לאיפה שהייתה הדלת עם ידיים קדימה כדי לא להתקע בקיר וגששתי בחושך למצוא את הידית וכשמצאתי התחלתי לנסות לפתוח את הדלת ללא הצלחה ״נו זה לא מצחיק אנזו!״ צעקתי ודפקתי עליה כמה חזק שיכלתי אבל לא קבלתי שום מענה.
המשכתי לדפוק על הדלת ולבעוט בה ובכיתי ״אנזו!״ צרחתי ואחרי כמה זמן שלא קבלתי שום מענה והרגשתי את הבטן כבר קצת כואבת לי נשענתי על הקיר והתיישבתי על הרצפה בוכה.

לשבת ככה בחדר החשוך גם לחרדה להבנות בתוכי בתוכי, החדר הסגור בלי טיפת אור, התחלתי להרגיש איך לאט לאט כל החמצן שיש לי בגוף נעלם ואיך הגוף שלי חוסם את האוויר שרוצה להכנס.
הנשימות שלי נהיו כבדות יותר והרגשתי חנוקה ״תוציא... אותי.... מכאן״ אמרתי לעצמי בין נשימה לנשימה.

נעמדתי על רגלי הרועדות והתחלתי לנסות לדחוף את הדלת, לבעוט בה, להרביץ לה, ממש כאילו היא שק חבטות. הרגשתי את הידיים שלי נחבלות אבל זה לא עניין אותי והמשכתי עד שהרגשתי שאין לי יותר אוויר בכלל והתחלתי להרגיש מסוחררת.

-איאן-
הסתכלתי על התקרה בחדר החשוך ושמעתי את הנשימות הקטנות של אן שישנה לידי.
לא הצלחתי להרדם, כל פעם שעצמתי את עיני אפילו לרגע ראיתי את לי עם אנזו.
קמתי מהמיטה והלכתי לאמבטיה לשטוף את הפנים קצת לנסות להרגע והסתכלתי על עצמי, על העינים האדומות שלי במראה ועל השקיות שנוצרו לי מתחת לעיניים. אף פעם לא הייתי נראה חלש יותר.

״הכל בגללי״ מלמלתי לעצמי מיואש ונשענתי על שידת הכיור ״הכל בגללי״ חזרתי על דברי והסתובבתי לרגע לחדר.
המראה הזה של אן ישנה כל כך רגועה כשמישהי אחרת, בגללה, הבחורה שאני באמת אוהב שוכבת בבית של מישהו זר בלי שום הגנה גרמה לעצבים מחודשים בכל הגוף שלי. דפקתי בכעס על השידה והלכתי אליה.
״אן!״ צעקתי ונערתי אותה, הרגשתי שאני משתגע כבר.

היא התעוררה בבהלה והסתכלה עלי ״מה עובר עליך איאן״ היא אמרה בעינים פעורות ומפוחדות ״סתמי! חתיכת מפלצת!״ צעקתי עליה והנחתי את ידי באגרסיביות על הפה שלה. היא התחילה להתפתל מתחת לידיים הגדולות שלי ולנסות לבעוט לכל כיוון אבל אותי זה לא הזיז.

״הכל בגללך! אני סובל בגללך! ואת ישנה ברגוע שלך חתיכת מפלצת!״ צעקתי עליה עצבני ודפקצי את ידי על המיטה ממש צמוד לראש שלה מה שגרם לה לקפוץ בבהלה.

היא נסתה להגיד משהו וכל מה שיצא לה מהפה זה מלמולים לא ברורים ״למה את עושה לנו את זה?! למה את כל כך רוצה שנסבול! אני לא אוהב אותך! למה את רוצה בכוח שאני אוהב אותך!״ צרחתי בכעס ובבת אחת שחררתי מפיה והסתובבתי עם גבי אליה, הנחתי את ידי על ראשי והגבתי את פני ״תראי מה את מוציאה ממני מפלצת!״ אמרתי בטון כעוס ושמעתי את הנשימות הכבדות שלה.

״אל תדאג איאן זה עכשיו קשה אבל בקרוב אתה בכלל לא תזכור״ היא אמרה והסתובבתי אליה ״את פשוט חולת נפש. זה מה שאת. תראי אותי! תביני רמזים! למה את לא מבינה שאני לא רוצה או-״ ״אתה כן רוצה אותי! אתה פשוט שכחת את זה בגללה! היא הכניסה לך לראש שטויות . הרי איך אפשר לעמוד במראה של הילדה הקטנה והתמימה שצריכה את האביר שלה! היא אפילו לא באמת אוהבת אותך! היא לא תעשה את כל מה שאני עושה בשבילך! היא צריכה אותך בשביל כסף ובטחון וזהו! תבין את זה״ היא קטעה אותי בצעקה.

הרגשתי איך כל מילה שלה גורמת לי לשנוא אותה יותר ויותר ויותר ״היא האישה שאני אוהב, היא הולכת להיות האמא של הילדים שלי, איתה אני אקים משפחה. ואת יודעת למה היא לא תעשה את מה שאת עושה בשבילי אן?״ שאלתי בטון נמוך וקריר ובלי לחכות לתשובה שלה ישר עניתי לעצמי ״כי היא לא פסיכופטית״ אמרתי ויצאתי מהחדר בכעס

״איאן״ היא קראה לי והתעלמתי ״אל תדאג עוד כמה ימים ואתה לא תזכור אותה בכלל אני מבטיחה לך״ היא אמרה והסתובבתי אליה לא מבין מה עובר למשוגעת הזאת בראש ״אתה תהיה שלי ויהיה לנו טוב״ היא אמרה בשקט רגועה לגמרי יחסית לסיטואציה ואני המשכתי להתעלם והלכתי למטבח לשתות קצת מים ולהרגע.