אהבה אמיצה

פרק 49

איאן-
שבוע אחרי~
הלכתי מאחוריה בחיוך ושמעתי את הצחוק המתוק והמוכר שלה, השמש האירה אותה כאילו היא מרכז העולם והשיער החום והארוך שלה התפזר מהרוח. הרגשתי שאני במקום הנכון, הרגשתי בטוח ושלם איתה אבל בו זמנית גם הרגשתי פחד בלתי מוסבר לאבד את הבחורה הזאת.
היא נעצרה על שפת הצוק שמעל האגם והסתובבה אלי אבל לא הצלחתי לראות את פניה.
היא אחזה בידי והניחה אותה על הבטן ההריונית שלה ויכלתי להרגיש שהיא מחייכת.

מסביב הכל היה ירוק כאילו אנחנו באיזה חורשה ״למה עזבת אותנו ולא חזרת כמו שהבטחת?״ הבחורה שאלה בקולה היפה ״הם רוצים להכיר אותך ואני מתגעגעת אליך אבל אתה בכלל המשכת הלאה איתה״ היא המשיכה ובשניה אחת הקול שלה רעד, דמעה נפלה מפניה על ידי
ובטנה כבר לא הייתה הריונית.

״אני אוהב אותך. את יודעת שבקרוב אני אחזור״ לחשתי לה ובאתי לנשק אותה אבל היא נאנחה וקפצה מהצוק לתוך האגם. ״לא!!״ צרחתי וניסיתי לקפוץ אחריה להציל אותה אבל לא הצלחתי, כאילו נוצרה חומה בלתי נראית.
ניסיתי לראות אותה מלמעלה אבל היא פשוט נעלמה לי וביחד איתה גם השמש נעלמה ונשארתי אני בחורשה אפלה ומעורפלות כשברקע החלו קולות בכי של תינוקות, יבבות וצרחות של אישה ״לא, לא! בבקש תחזרי!״ התחננתי

״איאן תקום אתה שוב חולם״ שמעתי את קולה של אן שמחזיר אותי לחדר הגדול ולמציאות המוזרה. התעוררתי בבבלה והרגשתי את ידה מלטפת את שיערי מנסה להרגיע אותי מהחלום הזה שחוזר כבר כמה לילות מהיום שהתעוררתי ״על מה אתה חולם כל הזמן שזה גורם לזה?״ היא שאלה ונאנחתי מתיישב עם גבי אליה ״סתם חלמתי שרצחתי מישהו שאני אוהב״ שקרתי לה והיא נאנחה ״אתה חזרת מהר מדי לעבודה בייבי״ היא אמרה והסתובבתי אליה שוב ״אני אהיה בסדר״ מלמלתי באדישות והיא נאנחה.

״אני מתרגשת להיום אתה יודע?״ היא אמרה בקול העדין שלה ״מה יש היום?״ שאלתי והיא נעמדה על ברכיה מאחורי והחלה לעסות לי את הכתפיים ״אני הולכת לחפש שמלה לחתונה ״ היא אמרה והמשיכה ״אתה קולט שזה עוד שבוע?״ היא חייכה והניחה את פניה על צווארי מתחילה לנשק נשיקות קטנות שעושות לי פרפרים בכל הגוף.

״הזמן טס זה בטח יגיע מהר״ אמרתי והיא הרימה את פניה והנהנה ״רק לפני חצי שנה היינו על המטוס כשהצעת לי ותראה איפה אנחנו היום״ היא אמרה והסתכלתי עליה בחיוך קטן ומעט מאוכזב מעצמי שאני לא מצליח לזכור את כל זה ובכלל משום מ״כ יש בראש שלי בחורה אחרת שאני אפילו לא זוכר.

״טוב אני חייבת ללכת לעבודה אז תקום גם אתה ותתארגן עוד שעה הרופא שלך אמור להגיע לביקורת״ היא אמרה, קמה מהמיטה ובדרך הניחה לי נשיקה על השפתיים.
זה היה לי מוזר. לא הרגשתי כלום לאן, לא הבנתי איך היא הבחורה שהצעתי לה לחיות את המשך חיי איתה יחד.
יש לה יופי מהמם וגם באופי היא חמודה אבל בכל זאת משהו היה לי חסר ולמרות שאהדתי את הזכרון הייתי בטוח שמשהו אני ארגיש אליה.