אהבה אמיצה

פרק 69

לי-
הסתכלתי על הארי מבולבלת ״מה? לא. אני לא רוצה לחזור אליו. הילדים שלי״ התחלתי לדבר ואוולין החזיקה לי את היד. ״לי תרגעי אנחנו מטפלים בהכל, בנתיים אנחנו נסע לבית מלון, תתאפסי, תתארגני ותדברי עם איאן. הוא מחכה לך״.

״אני לא רוצה לדבר איתו מה לא ברור לכם?״ אמרתי ובאתי לקום בחדות מהמיטה, הארי דחף אותי חזרה למיטה והסתכלתי עליו בכעס ״אני לא נוסעת איתכם! רוצים לעזור לי? תביאו לי את הילדים שלי ותתנו לי את החופש שלי או שתסיעו אותי לילדים שלי ואני כבר מעדיפה להתקע שם עם אנזו וכל החרא!״

״לי תסתכלי על עצמך״ הארי אמר והרמתי גבה. הוא אחז בידי והציג לי את כל הסימנים הכחולים והשחורים שאני כבר הכרתי.
״הוא פוגע בך, הוא לא אוהב אותך. איאן כן אוהב אותך והוא כן יגן עליך ועל הילדים שלכם״ הוא המשיך והדגיש את המילה שלכם.

לרגע זה הכה בי שזה באמת אבא שלהם, זה הבן אדם שמבחינה ביולוגית צריך לגדל אותם. אבל איך אני יכולה לחיות לצד בוגד? טיך אני יכולה לחזור למי שמירר את החיים שלי והפך לי אותם לגיהנום עלי האדמות?
נשמתי עמוק ונזכרתי במה שאנזו לימד אותי כל הזמן הזה שאני צמודה אליו, נתקתי ממני את הרגשות הכואבים והסתכלתי על הארי מחניקה את הדמעות.

״אהבה זאת המצאה שמספרים לילדים קטנים שיהיה להם במה להאמין. לא אנזו ולא איאן אוהבים אותי ואני יודעת את זה, האנושות מסריחה. בני אדם הם יצורים אינטרסנטים ואיאן הראה לי את זה יותר מכולם, כשהוא לא הרוויח מהקשר שלנו הוא העיף אותי ואין לי שום סיבה לסמוך עליו או על מישהו אחר שהוא לא אני. אני תמיד אתאכזב מזה אז מה הטעם לברוח שוב למישהו שכבר פגע בי והביא אותי למקום הזה?״ אמרתי לו בעיניים כבויות, מסתירה את כל הרגשות, הגעגועים, הכעסים והאהבה שיש לי בלב.

״תקחו את אנזו, תעשו עם האפס הזה מה שרק בא לכם. אותי תקחו לילדים שלי, שאני גדלתי לבד כי הוא בחר לעזוב ואז תעזבו גם אותי ותתנו לי את החופש שלי איתם״ בקשתי והדבר היחיד שהקל עלי זה שאנזו בידיים של איאן.
אוולין והארי הסתכלו עלי ואז אחד על השני והם היו נראים מבולבלים, כאילו הם ציפו שזה ילך בדרך אחרת.

״מה קורה? למה אתם עדיין פה?״ אמיל פתאום נכנס לאמבולנס והסתכלנו עליו. ״למה אנזו מעולף? לי מה הולך כאן?״ הוא שאל והניח את ידו על האקדח שלו בהיכון.
״כלום תהיה רגוע, איאן רק שלח אותם לשחרר ולהחזיר אותי אליו״ אמרתי בגיחוך ״היא לא צריכה כלום ממנו ומכם. אם אתם רוצים אתם יכולים לקחת את הבן זונה אבל היא לא הולכת איתכם לשום מקום״ הוא קבע מגונן עלי והוא הושיט לעברי יד שאני ארד איתו מהאמבולנס.

תפסתי את ידו והסתכלתי על אוולין שהייתה נראית קצת בשוק ״רגע לי״ היא קראה והסתכלתי עליה ״איאן לא יאהב את זה ואת יודעת את זה״ היא המשיכה והארי כחכך בגרונו ״וחוץ מזה הוא אוהב אותך, אם רק היית יודעת מה הוא עשה כאן כדי להחזיר אותך את היית מבינה את זה אבל לי, הבן אדם משוגע עלייך״ הוא אמר ואוולין המשיכה אותו ״הוא צמוד לתומר כי זה רק מה שמזכיר לו אותך, הוא כל יום ישב ליד הקבר שלך שעה וחצי מינימום ודיבר איתך. אני לא יודעת מה את חושבת שהוא עשה אבל הוא באמת באמת אוהב אותך״.

העיניים שלי כבר היו מלאות בדמעות שאיימו בכל שניה לצא והרגשתי שאני חייבת לצאת משם, הרגשתי שהמילים שלהם מצליחות להכנס אלי ולשכנע אותי ולא רציתי לתת לזה לקרות.
״בוא אמיל״ אמרתי והוא עזר לי לצאת מהאמבולנס.
הורדתי את נעלי העקב שהפריעו לי ללכת והוא חיבק אותי מהצד, מעל הכתפיים והתחלנו ללכת לכיוון הרכבים ״את בסדר?״ הוא שאל והנהנתי ״אני רק רוצה להיות עם בל ואנדרה, זאת ההזדמנות שלי לקבל את החופש שלי״ אמרתי והוא הנהן.

״אנחנו עכשיו נחזור לאחוזה ונעשה את זה אל תדאגי אני אמרתי לך שזה יסת-״ הוא בא להמשיך וקטע את עצמו.
הרמתי את מבטי מהריצפה והסתכלתי קדימה על האחד והיחיד- איאן.

הוא עמד מולנו כמו אל, עם פנים מעוטרות בזיפים שהוא גידל, שיערו היה קצת פרוע, כפתורי חולצתו הלבנה והרשמית היו פתוחים וחשפו מולי את הגבר החתיך שאהבתי, את הצלקות והקעקועים שנהגתי ללטף ולנשק. והמבט שלו, המבט הכי שבור ופגוע שראיתי בחיי, פאק. התגעגעתי לאל הבוגדני הזה.

״אל תעזבי אותי שוב״ הוא אמר בקול כאוב שנכנס לי ישר ללב.
אמיל הושיט את ידו והסתיר אותי עם גופו במטרה להגן ונאנחתי ״היא אמרה מה שיש לה להגיד והיא לא חייבת לך כלום״ הוא אמר בקול קשה ואיאן ישר שלף את האקדח שלו שיצא יחד עם הטירוף בעיניו והעצבים בגופו.
״איאן לא!״ צעקתי עליו והתקדמתי קדימה להגן על אמיל בגופי.

״אני לא עזבתי אותך! אתה עזבת אותי! אין לך שום זכות בעולם אחרי כל מה שעשית לבוא לפה ולכוון אקדח על הבן אדם היחיד שהיה אכפת לו ממני! אז תוריד את האקדח המזדיין הזה ותתאפס על החיים שלך כי לא כל פעם שתשנה את הרצון שלך אתה גם תממש אותו״ צעקתי עליו, משכתי באפי ומחיתי את הדמעות.

איאן הסתכל עלי מופתע מההתפרצות ומההגנה שלי על אמיל והוריד את האקדח ״אני לא- אנ אני״ הוא חיפש את המילים למה שהוא רוצה להגיד ואז הוא פשוט נאנח.
״אני לא עזבתי אותך, זה מה שהם רצו שתחשבי״ הוא אמר ובא להתקרב אבל אני לקחתי צעד אחורה.
״לי אולי תנסי להקשיב למה שיש לו להגיד?״ אמיל לחש לי והסתובבתי אליו במבט לא מבין, איך הוא מסוגל לבקש את זה אחרי שהוא ראה מה עברתי בגלל האנשים האלה?

״זה לא יהיה כזה מפתיע אם נגלה שאנזו ואן ארגנו את זה שזה יראה ככה. את מכירה אותם... את רוצה את החופש שלך ואני רוצה שתפסיקי לסבול ואצל אנזו את כלואה ואת סובלת, איאן יגן עלייך, תראי אותו הוא באמת אוהב אותך וזה מה שמגיע לך, מישהו שאוהב אותך ומישהו שיוכל להגן עליך״ הסתכלתי על איאן ואז על אמיל ופשוט חבקתי אותו חזק.

״אני אדבר איתו אבל אתה תבוא איתי?״ שאלתי בעיניים גדולות והוא נאנח, היה נראה שקשה לו והוא הניד את ראשו לשלילה ״אני לא אוכל״ אמיל אמר ״למה?״ שאלתי ולא רציתי לוותר על הבן אדם הזה, על החבר הכי טוב שלי. ״קודם תדברי עם איאן ואז תדברי איתי שזה לא יבלבל אותך״.

הוא ניגב את הדמעות שלי עם אגודלו וחבקתי אותו שוב חזק, זה הרגיש לי קצת כמו פרידה ולא רציתי את זה ״תודה על הכל אתה באמת לא מבין כמה אני מעריכה אותך״ מלמלתי ״אני יודע אני יודע״ אמיל אמר ואחרי דקה הסתובבתי חזרה לאיאן ומשכתי באפי.

הלכתי אליו וכל כמה צעדים הסתכלתי על אמיל שסימן לי שהוא על המשמר.
נעמדתי מולו והרגשתי מן צמרמורת כזאת לאורך גבי ״לי״ הוא מלמל ואחרי שניה הייתי בין ידיו הגדולות, התגעגעתי לזה, לחיבוק שלו, לריח שלו, התגעגעתי אליו.

״אני לא ידעתי שאת סובלת ככה, אני לא ידעתי איפה את באמת, את חייבת להאמין לי״ הוא התחנן ולא שחרר את החיבוק.
״הם גרמו לי לשכוח, הם גרמו לך לחשוב שאני בחרתי. אני לא בחרתי. בשניה שקראתי את המכתב שלך וגיליתי את האמת אני חפשתי אותך וכלאתי אותה, היא עוברת מאז עינויים כל יום״

הוא אמר והסתכלתי עליו, הסתכלתי לו בעינים והרגשתי שזה קשה לי, שזה גדול עלי. ״אני חשבתי שאת מתה. אני חשבתי שהילדים שלנו מתים״ הוא אמר ודמעות החלו לבצבץ בעיניו.
הוא אומר את האמת.

***איך ששבת יוצאת הפרק הבא יעלה!!!!