אהבה אמיצה

פרק 71

לי-
ישבתי על הצד כדי שהגב שלי לא יגע ברכב יניסיתי כל הנסיעה להשאר יציבה ולא לזוז כדי שלא יכאב לי יותר.
״איך את שם מאחור?״ אמיל שאל ונשכתי את שפתי ״נטפל בזה שנגיע״ אמרתי ואלצתי חיוך לעברו.
הוא נאנח והחזיר את מבטו לכביש ״את משוגעת״ הוא מלמל באיטלקית וגכחתי ״אם זה לא היה אני אלו היו הם״ מלמלתי והסתכלתי על בל ואנדרה שסוף סוף הצליחו להרדם בחזרה.

״נראלך זה ישפיע עליהם שהם יגדלו?״ שאלתי ולטפתי בעדינות את הפנים של בל ״אני בטוח שאת לא תתני לזה להשפיע עליהם״ הוא השיב ונאנחתי מרוכזת בהם ״אני מקווה״ מלמלתי.

איאן-
״מה אחי?״ הארי שאל אותי בזמן שפתחתי את החלון והוצאתי סיגריה.
הסתכלתי על הרכב שלי נוסעת בו מלפנים ונאנחתי ״אם היא תחליט להמשיך בלעדי...״ אמרתי ולקחתי שאכטה מהסיגריה.

הרגשתי פתוח עם הארי, הוא איתי מההתחלה של הדרך, הוא למד איתי בבית ספר, הוא גדל איתי, הוא מכיר אותי. הארי לרוב חא חלק מהעולם הזה, הוא מעורב בעסקים האלו רק שזה דברים קריטים ושהוא יודע שזה מקרים שהם בפן האישי שלי אבל ביום יום הוא בכלל עובד בהייטק.

״היא אוהבת אותך, היא רק מבוהלת עוד מכל הסיטואציה, אתה לא ראית את הגוף שלה איאן. היא כולה חבולה, זה כאילו היא יצאה מהשבי עכשיו, היא צריכה את החופש שלה ואז אני בטוח שהיא תחזור כי עמוק בלב היא אוהבת אותך. אתה אבא של הילדים שלה, הלב שלה אצלך״ הארי ניסה לעודד בזמן שאני שקוע במכונית שנוסעת לפני מקווה שהכל שם טוב ורגוע.

״אני מקווה שאתה צודק״ אמרתי ונאנחתי. אחרי רבע שעה בערך הם נעצרו ליד השדה תעופה הפרטי ויצאנו מהרכבים, הסתכלתי על אמיל שיצא מהרכב והתנועות גוף המהירות שלו הראו סימני לחץ כלשהם.
״מה יש לו״ מלמלתי ויצאתי מהרכב.
הוא פתח את הדלת האחורית ולי יצאה משם מכופפת אוחזת ברכב ונוטפת דם.

בשניה שראיתי את זה רצתי אליהם ״לי!״ צעקתי והיא הייתה נראית מסוחררת, חיוורת ומזיעה. ״הם ירו בחלון והוא התנפץ עליה״ אמיל אמר בלחץ והרים אותה על גבו. ״תחזור לאוטו! לוקחים אותה לבית חולים!״ קבעתי והרמתי את הטלפון.
״לא בית חולים! אני לא רוצה להיות פה יותר״ היא אמרה משאירה על אמיל שובל של דם.

״תוציאו לי את זה מהגב ונחבוש ואני בארץ אסיים לטפל בזה״ היא אמרה ונסתה לרדת מאמיל. ״זה המון דם את תמותי אם נוציא את זה אנחנו״ אמיל אמר לה והיא צחקקה ״גם אם אני אשאר פה זה מוות. אני סומכת עליכם עם זה שלא תהרגו אותי״ היא חייכה מתוך כל הכאב ונאנחתי.

״נו תוציאו את זה ממני״ היא בקשה שוב טיפה יותר עצבנית ונאנחתי. ״זה מסוכן מדי אני לא יכול לקחת את הסיכון הזה״ אמרתי לה ולטפתי את פניה בעדינות.
״ננסה חתיכה אחת קטנה ואם זה לא יצליח נלך לבית חולים״ היא אמרה והנדתי ישר בראשי לשלילה ״לי זה מסוכן תאמיני לי שאנחנו לא רוצים להשאר פה גם אהל אין ברירה״ אמיל אמר לה מנה להכניס בה הגיון.