אהבה אמיצה

פרק 65

איאן-
״איאן! תראה!״ תומר רץ אלי מהשער של הבית ספר גורר אחריו את התיק שלו שכמעט יותר גדול ממנו, יחד עם רובי כשהוא מחזיק איזה שהוא דף בידו.
״מה זה?״ שאלתי בחיוך מנסה לזייף התלהבות, אף פעם לא חשבתי שילדים יצליחו להוציא ממני צד כזה ובדרך כלל זה גם לו קורה אבל תומר מיוחד. לפעמים אני נסתכל עליו ורואה אותה דרך העיניים שלו.

״היה לנו היום שיעור אומנות ואמרו לנו לצייר את החלומות שלנו אז ציירתי מה שחלמתי הלילה״ הוא אמר בעיניים נוצצות ומתלהבות.
הוא דחף לידי את הציור וראיתי שם גבר בחליפה, אישה בשמלת כלה ו3 ילדים, נראה שזה נסיון לצייר ילד גדול ועוד בן ובת.

חייכתי חיוך קטן כשמבפנים הכל בער, שרף וצרב. ״זה אתה״ הוא הצביע על הגבר, ״זאת לי״ הוא הצביע על הכלה ״והנה אני , בל ואנדרה. זה כשאתם תתחתנו כשלי והאחיינים שלי יחזרו מהטיול הגדול שלהם״ הוא אמר בהתרגשות והשאיר את הדף בידי.
״שהיא תחזור היא גם תקח אותי לטיול, נכון?״ הוא שאל בתמימות והסתכלתי עליו. כל מה שרציתי זה להגיד לו שלעולם אני לא אתן לאף אחד לקחת אותו לטיול כזה אבל במקום זה רק התכופפתי אליו וחבקתי אותו חזק.
״יום יבוא ואתה תעשה את הטיול הזה גם, זה טיול שכולם עושים״ אמרתי והוא חייך.

״דוד איאן, אתה נוסע עם אמא בסוף לאיטליה?״ רובי שאלה והסתכלתי עליה מהנהן. ״למה אתם אף פעם לא לוקחים אותנו לכל הדבר המגניבים?״ היא שאלה בזמן שהעלתי אותם לאוטו וחגרתי אותם, ״כיי זה טיולים מסוכנים ורק שכשתגדלו ותהיו מספיק בוגרים ומיומנים אני אקח אתכם איתנו״  אמרתי בזמן שקפלתי את הציור של תומר ושמתי אותו בכיס של החליפה שלי באנחה.

נכנסתי למושב הנהג וראיתי במראה שהם משחקים שם מאחורה.
כשהגענו הביתה שחררתי אותם מהכסאות שלהם והם רצו לבפנים, קיוויתי שלנצח זה ישאר ככה. שלנצח הם יוכלו לרוץ כאילו אין שום דאגות, שאף אחד לא ירדף אחריהם ואף אחד לא יגרום להם להרגיש אבדן.

״איאן?״ חסמין צעקה מהקומה העליונה כשנכנסנו לבית שלה, ״כן״ צעקתי לה חזרה ותומר ורובי כבר רצו לחצר.
״יש אוכל במקרר! אני מסיימת לארוז ויורדת״ היא אמרה ונאנחתי.
התיישבתי על הספה בסלון והוצאתי מהכיס את הציור של תומר ואיך שבאתי לפתוח אותו קבלתי שיחת טלפון מאלביס, אחד החיילים שלי.

״כן?״ שאלתי ובדרך כלל הם יודעים שאלי לא מתקשרים, רק לסגנים שלי. ״בוס אני יודע שאני לא אמור להתקשר אבל אני חושב שזה מידע שאתה תרצה לשמוע״.
״נו דבר! כבר התקשרת אז לא לזיין לי את המוח בהקדמות״ תקפתי בקשיחות וציפיתי לשמוע מה כל כך חשוב שהוא התקשר ישירות אלי.

״אנזו, הוא הולך מחר להיות באירוע של הרוסים״ הוא אמר והרגשתי איך כל הגוף שלי נמתח, ״ויש שמועה שהאירוע הולך להיות קשור אליו״.
״תפרט״ בקשתי בהרמת גבה וראיתי בזווית העין את חסמין יורדת במדרגות עם המזוודות בידיה, מנסה להבין את השיחות טלפון.