אהבה אמיצה

פרק 43

לי-
הסתכלתי על האינפוזיה שחברו לי ליד ואז על הרופא שחזר אחרי שעה ״יש לה רעל בדם אבל זה לא משהו שפגשתי לפני. היא אכלה משהו חדש? הזריקו לה משהו?״ הרופא אמר לבראנדון ואנזו ״הייתה פה רופאה היא הזריקה לה משהו נגד התקפי חרדה״ בראנדון ענה לו מהר והרופא הרים גבה ״אין משהו להזריק נגד התקפי חרדה זה בדרך כלל כדורים. תקראו לרופאה הזאת״

״לא צריך״ שמעתי את הקול שהכי רציתי לשמוע עכשיו, את הקול של איאן והסתכלתי לדלת.
הוא בדיוק נכנס עם איזה שהוא מישהו במדי רופא ״איאן״ אמרתי בשקט עם חיוך קטן ועייף והוא רק הסתכל עלי במבט אטום שיכלתי לקלוט דרכו טיפת דאגה.
״זה הנוגדן״ הרופא שאיאן הביא אמר והרגשתי עוד דקירה קטנה ביד ״תוך שעה את תרגישי יותר טוב״ הוא אמר אבל זה לא עניין אותי.

רק איאן עניין אותי עכשיו, למה הוא מתנהג ככה? אולי זה בגלל שזה לא רק אנחנו? ״איאן אתה בסדר?״ שאלתי אותו והוא אפילו לא ענה לי.
״מה יש לך?״ שמעתי את בראנדון אומר לו והסתכלתי עליהם ״כלום הכל בסדר״ הוא אמר בקרירות.

אחרי טיפה יותר משעה חזרתי לעצמי לגמרי חוץ מטיפה עייפות וחולשה שעטפה אותי.
״איך את מרגישה?״ בראנדון שאל והסתכלתי עליו בחיוך רגוע ״הרבה יותר טוב תודה״ אמרתי והסתכלתי על איאן שהיה נראה מעופף בעולם אחר לגמרי ״בוא נצא נתן להם קצת להיות לבד״ אנזו אמר ובראנדון הנהן ״כן אחי אם אתה צריך משהו תגיד״ הןא אמר והם שניהם יצאו מהחדר והשאירו אותי לבד עם איאן.

״איאן מה קורה לך?״ שאלתי אותו שהיה נראה כאילו משהו עובר עליו ״אני מצטער לי״ הוא אמר בשקט ויכולתי להשבע שראיתי דמעה בעיניו.
״מצטער על מה? זאת לא אשמתך״ אמרתי לו והתיישבתי מולו ״אני התגעגעתי אליך ודאגתי לך כל כך״ אמרתי והנחתי את ידי על ידו.
הסתכלתי בעיניו והעיניים של שנינו נצצו מהדמעות.
הוא הסיר את עיניו ממני והסתכל על הרצפה ״לי אנחנו צריכים להפרד״ הוא אמר בשקט והרגשתי אגרוף בלב.

״אנחנו מה?״ שאלתי והקול שלי נשבר ״להפרד, אנחנו צריכים להפרד״ הוא אמר ושמעתי רטט בקולו ״איאן על מה אתה מדבר?״ שאלתי והרגשתי את הלב שלי פועם חזק יותר ויותר כאילו הוא מאיים להתפוצץ לרסיסים.

הוא הסתכל על החלון במבט כאוב ״את צריכה להיות עם אנזו ולהקשיב לו, לעשות מה שהוא אומר, הוא ידאג לך״ הוא אמר ונאנח בעצב ״ולילדים שלנו״ הוא המשיך והסתכל על הרצפה.
״איאן מה? אני אפילו לא מכירה אותו״ אמרתי והדמעות כבר יצאו מעיני אבל הוא המשיך להסתכל על הרצפה כאילו אני הדבר הכי מפחיד שהוא יראה בחייו.

״איאן תסתכל עלי״ אמרתי לו אבל הוא לא הגיב ״תסתכל! עלי!״ צעקתי בדמעות ורק אז הוא הרים את עיניו שהיו מלאות דמעות אלי ״תעשי את זה כדי שתוכלי לחיות ואן תפסיק לאיים עלייך״ הוא אמר מנסה להיות כמה שיותר רציני וקר אבל ללא הצלחה.