אהבה אמיצה

פרק 55

איאן-
הסתכלתי על חסמין במראה מאחורה והיא הייתה נראית טיפה מודאגת ממה שהולך לבוא ואז הסתכלתי לצידי על הנהג שהיה שקוע בנסיעה וגם הוא נראה כאילו הוא צופה משהו לא טוב שהולך לקרות.
נאנחתי והסתכלתי מבעד לחלון על הדרך ובמוחי החלו לעלות תמונות מהיום שבקשתי ממנה לעבור לגור איתי, היום שהבטחתי לה שאצלי היא ותומר יהיו מוגנים.

׳נכנסתי למטבח וראיתי אותה שם עומדת עם פיגמה ששיערה החום הארוך מפוזר על גבה. חיוך קטן התגנב מבין שפתי והרגשתי שהיא באמת האחת. הרגשתי שאני רוצה אותה כאן איתי לנצח, שאני רוצה שהיא תהיה הדבר הראשון שאני רואה בתחילת היום והדבר האחרון שאני רואה בסוף היום.
אחזתי במותניה והתחלתי לנשק את צווארה.
הרגשתי את גופה נמתח וידעתי שהיא אוהבת את זה.
היא הסתובבה אלי ועיניה החומות והעייפות שקעו בתוך עיני ״תעברי לגור איתי״ פלטתי אבל לא היה לי אכפת ״זה או זה או רחוב ויהיו לך פה חיים טובים. אני אשמור עלייך ועל תומר וגם ככה אין לך מקום אחר״ ניסיתי לשכנע אותה וחיוך קטן וחושף גומות הופיעה על פניה. ״בסדר״ היא אמרה והרגשתי תחושה שלא הרגשתי במשך שנים. הרגשתי שלם׳ (פרק 7)

הרגשתי גוש של דמעות שעומד בגרוני שהבנתי שהפרתי את ההבטחה שלי.
הבטחתי לה שאם היא תעבור לגור איתי היא תמיד תהיה מוגנת למרות שבפועל מהרגע שהעברתי אותה לגור איתי הרסתי לה את החיים.
״הנה זה נראה פה״ קולה של חסמין העיר אותי ממחשבותי וראיתי מחוץ לחלון בקתה בודדת מעץ עם דלת פתוחה.
״תעצור״ פקדתי על הנהג בקרירות והוא עצר ליד הבקתה.

יצאתי מהרכב ובחוץ שממה. הצלחתי לשמוע רק את הרוח, ציוצי ציפורים ואת רחש העלים וחוץ מזה, כלום.
חסמים כבר התקרבה יותר לבקתה, דרוכה עם האקדח שלוף ומוכן  ואני התחלתי ללכת אחריה מנסה להדביק את הקצב גם עם אקדח שלוף וטעון לכל מצב.

עם כל צעד שלי לכיוון החדר החשוך הרגשתי את הלב שלי הולם חזק יותר ויותר. לא ידעתי מה מצפה לי ומה אני הולך לראות.
אולי היא מתה שם? אולי היא בכלל לא שם? אולי היא שם בחיים רק מחכה לי? לא היה לי מושג מה אני הולך לראות אבל כל כך קיוויתי וציפיתי לראות אותה שם מחכה לי עם הילדים שלנו שאני אבוא ואשחרר אותה מהמפלצת הזאת .

נכנסנו לבפנים וכל התקוות שלי בשניה נעלמו. המקום היה ריק רק ארונית ספרים מאובקת, ספה ישנה מול טלוויזיה ישנה, כמה שטיחים שנראים ישנים, מטבח שבור ושולחן אוכל בחדר.
חסמין הסתכלה עלי במבט מאוכזב ואני הרגשתי איך כל הגוף שלי מתלהט.

״לא!״ צעקתי ונתתי אגרוף לקיר לידי ״לי!״ צעקתי והתחלתי להזיז את הספה, תמונות, את הטלוויזיה , כל רהיט בחדר שראיתי בהיסטריה. לראות אולי יש דלת מסתתרת או משהו שהם יכולים להסתתר בו.

״איאן! תרגע! אתה חייב להתאפס!״ חסמין צעקה עלי ונסתה לתפוס את ידי. ״לא! זה לא הגיוני שהיא לא כאן! לאן הוא כבר יכל לקחת אותה?״ שאלתי בעצבים והעפתי את ידה ממני ממשיך להעיף דברים.
הלכתי למטבח ועצבים וראיתי אזיקים שקשורים לאחת המגירות, ״תראי״ אמרתי לחסמין והיא הסתכלה עליהם גם ״האפס הזה קשר אותה כאן״ מלמלתי ויצאתי בכעס מהבקתה ״אני חייב לשחרר אותה ממנו!״ אמרתי והסתכלתי מסביבי לחפש איזה שהם רמזים לאיפה היא יכולה להיות אבל לא ראיתי כלום.