אהבה אמיצה

פרק 40

לי-
הרכב נסע והרגשתי ממש לא טוב לגבי כל הסיפור הזה.
למה איאן לא בא? למה הוא התנהג כל כל מוזר?
כל כך הרבה שאלות רצו לי בראש בלי הרבה תשובות.

הגענו לשדה תעופה וראיתי את בראנדון עומד ליד המטוס עם האנה ומדבר איתה, הסתכלתי עליהם לא מבינה מה הם עושים שם.
ירדתי מהרכב והלכתי אליהם וכשהוא שם לב אלי הוא חייך חיוך קטן ומודאג.
״בראנדון מה אתה עושה כאן?״ שאלתי והוא חיבק אותי ״אני והאנה מצטרפים לטיול שלכם, איאן לא אמר לך?״ הוא שאל אותי והנדתי בראשי לשלילה ״אתה יודע מתי איאן אמור להגיע?״ שאלתי אותו והסתכלתי על נטלי שבדיוק ירדה מהאוטו עם תומר בידיה והמאבטחים מסביבם.

״כן דברתי איתו עכשיו הוא עוד דקה פה, בואי בנתיים נעלה למטוס שלא נקפא מקור״ הוא אמר והרגשתי את הקור על הגוף שלי כאילו הוא הזכיר לי במילותיו שקר.
״כן נחכה לו בפנים״ אמרתי ונכנסנו כולנו לבפנים.

תומר והאנה ישבו אחד ליד השני ואני ובראנדון ישבנו אחד מול השני ששאר האנשים של איאן מפוזרים במטוס.
״אנחנו מוכנים להמראה, בבקשה חגורות״ שמעתי קול בכריזה של המטוס והסתכלתי על בראנדון שישר הסתכל עלי ״זאת טעות איאן עוד לא כאן״ אמרתי בתמימות מוחלטת לבראנדון ונעמדתי ״זאת לא טעות לי, שבי״ הוא אמר באדישות שלא אפיינה אותו ״איך אנחנו מוכנים להמראה? איך זאת לא טעות? איפה איאן?״ תקפתי אותו בשאלות והתקשרתי אל איאן בו זמנית.

״לי תשבי ותחגרי וכשננחת אני אוכל להסביר לך הכל״ בראנדון אמר והסתכל עלי במבט מודאג.
״לא בראנדון! תסביר לי עכשיו נה קורה!״ דרשתי ממנו והתחלתי להרגיש את הפחד מטפס לי במעלה הגב, הפחד להשאר שוב לבד במיוחד כשהשיחה הועברה למענה הקולי והוא לא ענה.
הרגשתי דקירות בכל הגוף, הרגשתי שוב ננטשת, הרגשתי כמו ביום שעזב אותי לראשונה ובראנדון רק נאנח, נראה שמכין את עצמו למסע ארוך.

״הוא שוב עוזב?״ שאלתי בדמעות ״לא לא הוא לא עוזב, הוא אוהב אותך ואת יודעת את זה, הוא עושה הכל כדי לשמור עליכם, גם את מה שהוא עושה עכשיו. אני לא אוכל לפרט יותר מזה אבל אני מבטיח שכשננחת אני אסביר הכל״ בראנדון אמר לי כשידיו מונחות על כתפי והוא מסתכל בעיני.

״לא בראנדון אסור לו לסכן את עצמו בשבילי אם משהו יקרה לו א-״ אמרתי בפחד ומחנק בגרון גרם לי להפסיק לדבר ולהתחיל להתנשם ״לי תנשמי עמוק זה איאן כלום לא יקרה לו״ הוא אמר וחבק אותי בנסיון שלא עבד להרגיע אותי.

התיישבתי במקום וחגרתי ליד תומר שישב ליד החלון והסתכל בצפיה מלאת תמימות לבחוץ ״לאן טסים??״ תומר שאל והסתובב אלי בחיוך חושף גומות והסתכלתי על בראנדון שישב מולנו ליד האנה מחפשת בעצמי את התשובה ״לאן טסים?״ שאלתי אותו באנגלית ״לאיטליה״ הוא ענה והסתכלתי על תומר שעכשיו הסתכל עלינו במבט מבולבל לא מבין מילה ממה שאמרנו ״טסים לאיטליה״ אמרתי לו והוא הרים גבה ״אילטיה? מה זה המקום הזה״ הוא שאל שובר את המתח שהיה לי בחזה וגורם לי לצחקק ״זאת מדינה, יש שם הרבה פסטה שאתה אוהב כשנגיע תראה״ אמרתי לו וחבקתי אותו.