אהבה אמיצה

פרק 30

חסמין התקשרה למישהו מהטלפון שלה והסתכלתי עליה בהתרגשות, מניחה יד על הבטן ׳זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא היה פה גם׳ חשבתי לעצמי והסתכלתי על הבטן.

היא דברה כמה שניות בטלפון ומיד כשנתקה ראיתי עוגה ענקית כנראה מפלסטיק, מתקרבת אלי כשחצי ממנה כחול וחצי ממנה ורוד ועליה כתוב "boys or girls?",
הם הציבו אותה מולי וחסמין הניחה לי ביד כפתור ״תלחצי כשאת מוכנה״ היא אמרה ונשמתי עמוק.

הסתכלתי על העוגה ועל הכפתור ופחדתי, פתאום נפל לי האסימון שאני הולכת לגדל תאומים לבד, לא יהיה להם אבא ואיך אני אגיד להם איפה הוא ולמה הוא לא איתם? ואם יקחו ממני את כל המקום הזה אני אצטרך לגדל אותם ברחוב.
״לי הכל בסדר?״ חסמין לחשה לי והעירה אותי מהמחשבות שלי. היא הזכירה לי שהיא איתי ״כן״ אמרתי לה מנסה להשאיר את המחשבות מודחקות ולהתמודד עם המצב הנתון ולחצתי על הכפתור.

הגג של העוגה נפתח ותומר מייק ורובי יצאו ממנו כשל תומר ורובי יש תותח קונפטי ביד. הם פתחו אותו ויצא קונפטי בצבע תכלת באחד ומהשני בצבע ורוד.
עלו לי בעיניים דמעות של התרגשות וחסמין ישר חבקה אותי ״בן ובת לי״ היא אמרה והנהנתי בהתרגשות. מייק עזר לתומר ורובי  לרדת והם רצו אלי וחבקו אותי ״ראית! אני הולך להיות דוד לבן ובת! נכון???״ תומר צרח בהתרגשות ״נכון״ אמרתי לו גם מוחה את הדמעות שלי וחבקתי אותו. ״אבל למה את בוכה? זה שמח לא?״ הוא שאל והנהנתי ״אתה צודק אני לא בוכה״ אמרתי לו וחבקתי אותו חזק והסתובבתי לשאר האנשים וכמה מהם חבקו אותי אבל מאחורי כולם ראיתי פנים מוכרות, פנים מפתיעות, פנים שלא חשבתי שאני אראה שוב חוץ מבחלומות שלי ובתמונות.

ראיתי את הפרצוף שלו, של איאן.
״איאן״ מלמלתי בשקט והלכתי לכיוון שראיתי אותו ״לי״ בראנדון אמר לי ונעמד בדרכי ״היי״ אמרתי מסתכלת למאחוריו ״הכל בסדר? את מחפשת מישהו?״ הוא שאל באנגלית והסתובב לראות מה אני מחפשת. כשהוא הסתובב ראיתי שהוא כבר לא שם. כאילו דמיינתי ״לא לא סתם חשבתי שראיתי משהו״ אמרתי והחזרתי את מבטי אליו ״איך הייתה הטיסה לכאן? אני בהלם שבכלל באתם מכל כך רחוק״ אמרתי בגיחוך והסתכלתי על בתו האנה ששחקה עם תומר רובי יעוד כמה ילדים ״בטח בשבילכם הכל״ בראנדון אמר.
״איך את? שמחה שזה המין שיצא?״ הוא שאל והנהנתי ״כן זה גם מה שרציתי, כבר יש לי שמות בשבילהם״ אמרתי בחיוך קטן. ״ואיך הולך עם ההריון? את מסתדרת?״ הוא שאל והנהנתי ״לפעמים קשה אבל חסמין איתי רוב הזמן״ ״שתדעי שתמיד וכל דבר אני כאן בשבילכם. אני חייב לו את זה״ הוא אמר במן טון מרחם ונאנח, חבקתי אותו והסתכלתי לתוך עיניו ״תודה״ אמרתי וחבקתי אותו.

בערב של אותו היום*
״סתמו ישני טיפשים אני לא רוצה לשמוע אתכם בכלל!״ שמעתי את חסמין צועקת מהחדר שלה באנגלית ״איך לעזאזל זה נראה לכם הגיוני אני באמת לא מבינה?!״ היא צעקה וקולה היה נשמע כאילו היא גם בוכה ״אל תגיד לי להרגע! לא אכפת לי שישמעו אותי יחתיכת זין!״

סגרתי את הדלת שתומר לא ישמע ״למה היא צועקת?״ תומר שאל אותי בזמן שקלחתי אותו והסתכלתי עליו מושכת בכתפי ״לא יודעת לפעמים מבוגרים רבים, כנראה היא רבה עם מייק״ אמרתי לו וחפפתי את שערו למרות שבלב הרהרתי בזה כי למה שהיא תריב עם מייק באנגלית?

״למה איאן לא בא היום למסיבה של התינוקות?״ תומר שאל בסקרנות בקול חמוד והרגישה דקירה קטנה בלב.
ספרנו לו שאיאן נסע לחו״ל לחפש מקום שנוכל לטייל אליו כולנו יחד מתישהו. לא רציתי לספר לילד בן 6 שהאדם שהוא רק התחיל להקשר אליו מת ואיך בכלל מספרים לילד בן 6 שמישהו מת?
״הטיסה שלו התבטלה״ אמרתי בחיוך קטן ומזויף ״הוא מתגעגע אלי בכלל?״ הוא שאל כשעטפתי אותו במגבת והוא יצא מהמקלחת. הרגשתי את הדמעות בגרון שלי, ניסיתי להחזיק אותן ולא לתת להן לצאת ונאנחתי ״בטח שהוא מתגעגע אליך הוא כל הזמן חושב עלינו״ אמרתי ״כי אני כן מתגעגע אליו״ הוא אמר בקול חלש וחמוד וחבקתי אותו חזק ״כן גם אני״ אמרתי והדמעות כבר היו בלתי נשלטות.
פתחתי את דלת המקלחת ועדיין היא צעקה רק שהפעם בספרדתי ונאנחתי ״לך לחדר להתלבש יש לך פיגמה על המיטה״ אצרתי לו והוא רץ לחדר כשהמגבת עליו.

הלכתי לחדר של חסמין ודפקתי על גלתה לראות שהכל בסדר ״מה?!״ שמעתי אותה וראיתי שהדלת נעולה ״זאת אני״ אמרתי מאחורי הדלת ״שניה״ היא אמרה בטונים רגועים יותר ואחרי בערך דקה של רעשים מתוך החדר היא פתחה לי בעיניים אדומות ונפוחות מדמעות ״מה קרה? הכל בסדר?״ שאלתי וראיתי שהיא לבד בסדר.
היא בהתה בי לכמה שניות והייתה נראית מודאגת ולחוצה כאילו ראתה עכשיו רוח ״חסמין?״ ״אני בסדר אני סתם רבתי עם חברה בטלפון״ היא אמרה וחבקתי אותה ״אפ יש משהו אני כאן״ אמרתי והיא הנהנה בחיוך.

חסמין-
כשהיא עמדה שם עם הכפתור מוכנה לגלות את מין התינוקות הסתכלתי עליה והרגשתי סוג של רחמים. לא הבנתי איך ילדה בת 18 יכולה להסתדר במצב כזה? עם תאומים בבטן, חבר שנהרג ועוד מאפיונר אחד. איך היא עדיין עומדת על הרגלים? ראיתי את הפרצוף שלה וראיתי עליה שקשה לה.

האירוע המשיך ראיתי שלי מדברת עם כל מיני אנשים, מכירה אנשים מהמשפחה שלי ומהחברים שלי והסתכלתי מסביב לראות שאין שום איום או משהו חריג.
הסתכלתי לכיוון הכניסה לבית וראיתי את בראנדון מדבר עם מישהו שהיה עם גב אלי.
תמיד דאגתי לבראנדון, מאז שאנחנו קטנים. כשהיינו בתיכון היינו החברים הכי טובים ואפילו אבא ייעד אותנו להתחתן אבל הוא עבר לאנגליה ואני הכרתי את מייק והחיים לקחו אותנו למקומות שונים.

הסתכלתי על האדם שהוא מדבר ועניין אותי מי זה.
בראנדון היה נראה די מודאג או כועס, משהו לא ברור לא הצלחתי לשים על זה את האצבע.
הוא תפס את האיש הזה וגרר אותו בכוח אחריו לתוך הבית ואני בהחלטה של רגע הלכתי לכיוונם אחריהם אל תוך הבית ״אני הייתי חייב מה אתה לא מבין!״ שמעתי קול שלא שמעתי כבר חודשיים, קול שלא חשבתי שאני אשמע יותר לעולם.
הקול של איאן.