אהבה אמיצה

פרק 62

״אם אני אגלה שאתה משקר לי אני אדפוק לך כדור בראש״ אנזו איים והרגשתי איך כל גופי רועד ומגונן על התאומים.
״אתה. אתה יכול להשאר פה בחיים אבל יש לי תנאי אחד״ אנזו המשיך ושמעתי את צעדיו במעגלים ״אתה נשאר כאן עם אחד השומרים שלי ואם היא תחזור לכאן אתה מדווח לי. וגם אתה, אם אני אגלה שאתם שקרתי לי והיא לא בדרך לשוויץ עכשיו, גם אתה תמות״ אנזו המשיך לאיים ואני רק לקחתי נשימה והתכוננתי לזה שקולין הולך לחשוף אותי.

הרי איזה סיבה יש לבן אדם זר שכמעט גרמתי למוות שלו להמשיך להגן על מישהי שהוא לא מכיר מול מישהו כמו אנזו שבנקודת אצבע אחת יכול לרצוח אותו או אפילו יותר גרוע.
״כן אדוני״ להפתעתי שמעתי את קולין אומר בבטחון ונאנחתי לרווחה.
״קדימה בואו״ שמעתי את אנזו דורש ואת צעדיו מתרחקים.

שמעתי טריקת דלת ועדיין נשארתי בשקט בחושך הזה מתפללת שהתאומים שנרדמו לא יתעוררו ומחכה לרגע שקולין יבוא להוציא אותי מהארון הזה.
אבל במקום זה לאחר כמה דקות של שקט שמעתי קול יריה שגרמה לי לקפץ במקומי ולדחוף את הדלתות של הארון.

״קולין!״ קראתי כי חשבתי שנפגע אבל במקום זה ראיתי את השומר עם פצע ירי ברגל ואת קולין מעליו עם אקדח. ״מה אתה עושה??״ שאלתי אותו בלחץ בשקט והשומר היה נראה עצבני ״בת זונה!״ הוא צעק והסתכלתי עליו ואז על קולין שוב. ״מה את מעדיפה להשאר בארון עם התאומים כל היום?״ הוא שאל בעיניים דואגות והניח את האקדח על השולחן לידו.

״תקשור אותו אני אלך להביא את הציוד של העזרה ראשונה״ אמרתי בשקט בזמן שחגרתי את התאומים בעגלה. הייתי מופתעת שהם עדיין ישנים אבל הנחתי שזה רק בגלל שהיו הם לא הצליחו לישון כמו שצריך בכלל כבר כמה ימים.
הלכתי למקלחת, אספתי את שיערי לגולגול מרושל ופתחתי את הארונות למצוא תחבושות, אלכוהול לחיטוי ופינצטה.

התחלתי לפתוח ארונות בחדר מקלחת ומצאתי קופסא חומה קטנה.
פתחתי את הקופסא לבדוק אם יש שם ובמקום זה מצאתי שם שרשרת כסופה עם תליון עגול שעליו חרוט ׳Evelin״ בכתב מחובר עם שתי טבעות שנראות כמו טבעות נישואין.
הסתכלתי על הטבעות כמה שניות והסתכלתי על האצבע שלי שפעם עליה היה הטבעת אירוסין שלי ושל איאן.
חשבתי על אותו היום בפריז עם העוגה וניסיתי להאבק בכאב הזה שהתחיל להתפשט לי בלב שוב.

״יש בארון התחתון בצד ימין!״ שמעתי את קולין מבחוץ והתנערתי מכל המחשבות האלה.
החזרתי הכל לקופסא, סגרתי את הארון והתכופפתי לארון שקולים דיבר עליו ומשם הוצאתי תיק עזרה ראשונה שהיה מונח שם.

הלכתי חזרה אליהם וראיתי את השומר קשור על הכסא עם צד אחד של המכנס מורם שהפצע ירי חשוף מולי. ״הוא ירצח אותך ואותי ואותו!״ השומר אמר לי ונאנחתי. ״כדאי לך לנשוך משהו כי זה יכאב״ אמרתי מתעלמת ממה שהוא אומר ותקעתי לו חתיכת בד בפה.
היה לו מבט מבוהל בעיניים ואני מניחה שזה בגלל ההבעה הלחוצה שהייתה לי.