אהבה אמיצה

פרק 35

חודש אחרי-
אני וחסמין ישבנו בסלון וראינו סרט בזמן שמייק איאן תומר ורובי הלכו יחד לאנשהו.
לא הצלחתי להתרכז בסרט והמחשבות על זה שאנחנו רק מתקרבים ליום שבו אני ובראנדון הולכים להרוג את אן הציפו את מוחי.
התוכנית שלנו הייתה שבעוד כמה שבועות, ביום שבו לאן יש קמפיין צילומים לפרסומת ישראלית נסיים עם זה ונהרוג אותה.
״מה יש לך בזמן האחרון?״ חסמין שאלה אותי ונערה אותי טיפה ״מה?״ שאלתי והסתכלתי עליה מתנתקת מהמחשבות ״את לא פה. את בוהה וזה לא פעם ראשונה שאני תופסת אותך ככה. מה יש לך?״ היא שאלה אותי ונאנחתי ״כלום כלום הכל בסדר״ אמרתי בשקט בחיוך קטן ומזויף ״את לא יכולה לעבוד עלי מה קרה?״ היא שאלה שוב וכיבתה את הטלוויזיה ״די חסמין אסור לי״.
״מה זה כבר יכול להיות. אני לא אספר לאיאן אם זה קשור אליו״ היא אמרה ונאנחתי.

הסתכלתי סביב לראות שאנחנו לבד ושהעוזרות של איאן שכנראה עובדות בשביל אן לא לידנו ״אן הזאת״ אמרתי בשקט והיא הסתכלה עלי מבולבלת ״מה היא קשורה? הם לא טיפלו בה?״ היא שאלה והסתכלתי עליה מתקרבת אליה טיפה יותר ״מסתבר שהם לא הצליחו להעלים אותה ואסור לך לספר לאף אחד אבל ביום הזה שנעלמתי ואמרתי לכם שהייתי פה וישנתי? היא חטפה אותי ואת בראנדון ואיימה עלינו שאחרי שאני אלד אני אצטרך לזייף את המוות שלנו, של תומר ושל האנה ולהשאיר אותה עם איאן שיתאהב בה בחזרה או איזה שיט כזה ולגדל את התאומים ואם אני לא אסכים היא תהרוג את האנה, תומר , אותי ואת התאומים״ אמרתי ודמעות החלו להציף את עיני.
הסתכלתי עליה וראיתי פתאום את עיניה נפערות ״את הסכמת לזה״ היא אמרה כשהיא הבינה שאני והילדים עדיין בחיים ״לא נראלך?״ אמרתי בשקט וניסיתי למנוע מהדמעות לצאת מעיני ״אמרתי לה שאני מסכימה אבל זה לא יקרה כי אני ובראנדון מתכננים להרוג אותה עוד כמה שבועות״ אמרתי בשקט כדי שלא ישמעו אותנו.

״לי את צריכה לספר לאיאן״ היא אמרה והנדתי את ראשי לשלילה ״אני לא יכולה לסכן את זה. הוא ישר התעצבן ויפעל״ אמרתי בחשש והסתכלתי עליה בייאוש ״הוא יעזור לכם. תסבירי לו את זה או אפילו תשקרי לו על הסיבה שאתם צריכים להרוג אותה אבל אל תעשי את זה לבד אן יותר מתוחכמת מזה וגם איאן יכעס אם לא תעשי את זה איתו״ היא אמרה ולמרות שמשהו במילים שלה היה נכון עדיין פחדתי ״בראנדון איתי בזה  אני לא לבד וחוץ מזה אני בטוחה שהוא יבין בסוף״ אמרתי ושמתי את הראש בין ידי ״אני רק רוצה שזה יגמר כבר״ מלמלתי והיא הניחה את ידה עלי.

באותו היום בלילה-
ישבתי בחצר על ספסל נדנדה והסתכלתי על הנוף הירוק שעכשיו הוא כבר לא כזה ירוק בגלל החושך והסתכלתי על הבטן שלי ״אני מקווה שהכל יצליח לנו״ מלמלתי לעצמי ונאנחתי.
צלצול הטלפון שלי הסיח את דעתי וראיתי שקבלתי הודעה מבראנדון.
׳איך את?׳ הוא כתב ולא ידעתי מה לכתוב.
אני ובראנדון בקושי דברנו מאז, רק אולי שלוש פעמים שבהן נפגשנו לתכנן משהו נגד אן וזהו.
׳אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הכל׳ כתבתי לו בסופו של דבר וראיתי ישר שהוא מקליד.
׳מבין אותך אחותי׳ הוא כתב
׳אני מפחדת שלא נצליח ושהיא תפגע בנו ובילדים׳ כתבתי והרגשתי אבן גדולה על הלב שלי
׳בואי נשאר אופטימיים לי׳ הוא כתב ונאנחתי.