אהבה אמיצה

פרק 58

״איפה אמא??״ שאלתי את בל ואנדרה בחיוך וכיסיתי את עיני מה שגרם להם בפעם המאה בערך להתחיל לצחוק בזמן שהם מתנדנדים על הנדנדה. הסרתי את ידי מפני והעלתי על פני הבעה מופתעת ״הנה אמא״ אמרתי וצחוקם הגובר גרם לי לחייך ולהרגיש שהלב שלי מלא.

דחפתי את הנדנדות שוב, גורמת לבל ואנדרה למחוא כפיים ולצחוק.
הרוח לטפה את פני ושיערי התנופף באוויר, הרגשתי שאני אולי מתחילה סוף סוף למצוא את המקום שלי עם שניהם כאן. נכון שזה לא הכי נוח וזה לפעמים טיפה משעמם בין החומות האלו, ימים שלמים בלי לראות אנשים בסביבה, בלי לדעת מה קורה בעולם בחוץ, בלי לדעת אם בכלל יש עוד משהו בחוץ אבל בכל זאת עם כל החסרונות האלו הרגשתי שאני מתחילה להבין את התכלית שלי, להגן עליהם קולתת להם חיים טובים.

״לי?״ שמעתי את קולו קורא לי מהכניסה לבית, מעיר אותי מהשלווה שמצאתי לעצמי רק לרגע.
הסתכלתי על השעון יד שלי וראיתי שעוד מוקדם ולקחתי נשימה עמוקה ״אני בחצר״ אמרתי בקול ועצרתי את הנדנדות.
״בואו נשחק כאן על הדשא״ אמרתי להם והרמתי אותם מהנדנדות לשטיח משחקים שלהם.

״מה זה בל?״ שאלתי אותה בחיוך וקרבתי לה את הספר שהיא אוהבת לדפדף בו ולהסתכל על התמונות והיא חייכה את החיוך המתוק שלה ולקחה אותו ישר וראיתי שאנדרה כבר עסוק בלבנות מגדל מקוביות ספוג. 

״היי״ שמעתי את קולו והסתובבתי אליו בחיוך קטן ״היי״ אמרתי לו ונעמדתי מולו.
הוא נשק לפי נשיקה קטנה ואז רק נתן לעיניו הירוקות לבחון את גופי מכף רגל ועד ראש לבדוק שהכל בסדר.
״איך היה לך היום בעבודה?״ שאלתי כמו שהוא דורש ממני לשאול ועל פניו עלה חיוך מרוצה.

״היה מעולה היום, בגלל זה גם חזרתי מוקדם. כל התקלות טופלו, סגרנו עוד איזה שתי עסקאות והיום הסתיים רגוע״ הוא אמר וזה הצחיק אותי כי ידעתי שכשהוא אומר שהתקלות טופלו הוא מתכוון לאנשים שהוא ראה לנכון להרוג הוא רצח, כשהוא אומר שהוא סגר עסקאות הוא מתכוון או למכירה גדולה של סמים או לעסקת פרוטקשן או לשטח שהוא הצליח לכבוש וכשהוא אומר שהסתיים רגוע הוא מתכוון לזה שרוב האנשים שחיוניים לו נשארו בחיים ולזה שהעסקים שלו הולכים כמו שהוא רוצה בלי תקלות שאי אפשר לטפל בהם.

״מתי הם אמורים ללכת לישון?״ הוא שאל והסתכל על התאומים ״עוד שעתיים בערך״ אמרתי ופניו נהפכו לקשות יותר.
״את תרדימי אותם היום מוקדם יותר. אני אגיד לקלריס להכין את האוכל, כשיהיה מוכן תאכילי אותם ותרדימי אותם ישר״ הוא פקד והסתובב לכיוון הדלת ״לא אי אפשר״ אמרתי והוא נעצר במקומו והסתובב אלי חזרה מתוח כולו ״סליחה?״ הוא שאל כאילו לא מבין.

״אני לא יכולה להרדים אותם יותר מוקדם, הם גם לא ירדמו כי הם קמו רק לפני שעתיים שלוש וגם יש להם שגרה אני לא יכולה להרוס להם אותה בשביל הגחמות שלך״ אמרתי ובשניה אחת הוא נהפך לעצבני.
והנה הוא, אנזו האמיתי.
עיניו הירוקות התכווצו ונכבו, מבט אכזרי הופיע על פניו והבנתי שהערתי את המפלצת.