אהבה אמיצה

פרק 77

הרגשתי מוזר, לא הבנתי מה אני מחזיקה ביד, זה לא הרגיש כל כך גדול, הייתי צריכה לעטוף סביב זה את כל היד, זה היה מחוספס טיפה וארוך, הרגשתי שהידיים שלי היו רטובות, שמעתי טפטופים, הריח היה מוזר, מתכתי כזה, הכל היה חשוך לגמרי.
״לי!״ שמעתי צרחה ופקחתי את העיניים. מולי ראיתי את אנזו, הוא בהה בי בעיניים מדממות, גופו זרוק תלוי כשידיו קשורות מהתקרה, הפה שלו היה שמוט ובגדיו היו קרועים.

״מה עשית??״ שמעתי את הקול של איאן והסתובבתי אליו, הוא היה שם עם אמיל והארי ״אני לא עשיתי כלום אני נשבעת״ מלמלתי והוא הסתכל על ידי ״אז מה זה?״ הוא שאל דואג בלחץ והסתכלתי על ידי.
הן היו מלאות בדם שטפטף על הרצפה וביד ימין אחזתי בסכין כאילו אני דקרתי מישהו עכשיו.
נבהלתי, שמטתי מידי את הסכין והסתובבתי לאנזו שוב, הפעם כל גופו היה מחורר ומלא דם.

״אני לא עשיתי את זה איאן״ ״מה עשית לי? את רצחת אותו!״ איאן צעק עלי והם שלושתם התקרבו אלי.
״אני לא עשיתי את זה״ אמרתי שוב ושוב ושוב והם התחילו להתקרב אלי יותר ויותר ״את רוצחת! את רצחת אותו!״ הם אמרו ודחקו אותי אחורה עד שנתקלתי באנזו.
״את אחראית למוות שלי לי״ הוא לחש לי באוזן מאחורה, וכבל אותי צמוד אליו עם ידיו שלפני רגע היו קשורות ואני קפצתי בצרחה מבהלה.

השעה הייתה 5:00 בבוקר.
כל הגוף שלי רעד, הנשימות נהיו כבדות ולאט ניסיתי להסדיר אותן.
״את לא שם יותר״ מלמלתי לעצמי בשקט והסתכלתי על המיטה לידי, על איאן, שישן כמו תינוק.
הרגיע אותי לראות אותו לידי. זה החזיר אותי למציאות, גרם לי להבין איפה אני באמת נמצאת.

ישבתי עוד קצת על המיטה, משחקת לאיאן בשיער עד שהצלחתי להרגע לגמרי. יצאתי מהמיטה, נעלתי את נעלי הבית שלי ונתתי שוב מבט אחרון באיאן רק שהפעם הטלפון שלו שישב על השידה לידו נדלק ועל המסך ראיתי מרחוק לב.
התקרבתי לטלפון והסתכלתי על המסך ׳היי הכל בסדר? נעלמת לי... תחזור אלי❤️׳ קראתי את ההודעה שקפצה בטלפון של איאן תחת השם ׳מילה מטפלת תומר׳ והרגשתי את הלב שלי מתמלא בקנאה.
״בן זונה״ מלמלתי בחריקת שיניים.

נשמתי עמוק וזרקתי את הטלפון על המיטה, במקום שאני הייתי בו.
ירדתי למטה בעצבים ונתקלתי באמיל בירידה למדרגות, ״היי היי נסיכה מה יש?״ הוא שאל והחזיק בידי.
״יש לו מישהי אחרת״ אמרתי וניסיתי לשמור על פוקר פייס ״אוקי ולמה החלטת?״ הוא שאל ברוגע ושחרר את ידי בחצי חיוך, כאילו הוא מנסה לגרום לי להרגיש טפשה שאני חושבת ככה בכלל.

״אני ראיתי, היא שלחה לו הודעה שהוא נעלם לה ואם הכל בסדר וגם עם לבבות״ אמרתי קצת נסערת. ״אל תקפצי למסקנות. תבקשי הסברים כשהוא יקום״ הוא אמר וליטף את שיערי. ״למה את ערה בשעה הזאת בכל מקרה?״ הוא שאל בשקט ונאנחתי מוציאה מהארונית חפיסת סיגריות והוא הסתכל בהרמת גבה.

״סיוטים?״ הוא שאל והנהנתי ״הוא רודף אותי, זה רודף אותי״ מלמלתי ושוב הוצפתי באשמה שנזכרתי באיך איאן כעס עלי שרצחתי אותו ובאותו בלבול שהרגשתי בחלום. זה הרגיש כמו זכרון ולא כמו חלום.
נשכתי את שפתי ונאנחתי, מכניסה את הסיגריה לפה ומדליקה.