אהבה אמיצה

פרק 41

״היי היי לי!״ שמעתי את קול מוכר וראיתי שתי דמויות מטושטשות ומוכרות נכנסת לחדר.
התנשמתי בכבדות ובכיתי בטירוף, הרגשתי שהכל סוגר עלי ושאני מאבדת את זה לגמרי.
״די תרגעי ילדה״ קול אחר אמר ושניהם התקרבו אלי עד שהצלחתי לזהות שאלו אנזו ובראנדון.
״תסתכלי עלי ותנשמי עמוק״ בראנדון אמר והתיישב מולי.

״איאן״ מלמלתי מתנשפת וחנוקה והתחלתי להרגיש כאבים חדים בבטן שגרמו לי ישר להתקפל.
״לי תסתכלי עלי זה מסוכן לך!״ בראנדון אמר שוב בקול תקיף ומודאג יותר ואחז בראשי כדי שאני אסתכל עליו עד שהעיניים שלי התמקדו בעיניו ״תנשמי עמוק את פוגעת ככה בעצמך ובתינוקות״ הוא אמר והרים אותי בעדינות למיטה כשאני מנסה לזכור איך לנשום שוב.
לאט לאט נרגעתי עד שרק הבטן כאבה לי וכמה דמעות בודדות זלגו על פני.

״למה הוא לא עונה?״ שאלתי בדאגה ואנזו ובראנדון הסתכלו אחד על השני במבט שלא הצלחתי לפענח ״אנ-״ בראנדון בא לדבר אבל אנזו קטע אותו במהירות ״הוא בסדר הוא פשוט כבר התחיל שם וההודעות שלו לא נשלחו״ הוא אמר וההתנהגות שלהם הייתה לי טיפה חשודה ״זה נכון?״ שאלתי את בראנדון והוא הסתכל על אנזו ״כן כשהיינו על המטוס הוא ניסה להתקשר ולשלוח הודעות אבל זה כנראה לא נשלח״ בראנדון אשר את דבריו של אנזו ונאנחתי.

״בואי תקומי תשתי משהו ותחזרי לנוח״ אנזו אמר והושיט לי את ידו. נאחזתי בה כדי לקום ואיך שהעמדתי שוב כאב חד תקף את בטני וגרם לי להתקפל ולהוציא אנקת כאב ״תקרא לרופא נראלי שיש בעיה עם התאומים״ אמרתי בכאב והנחתי יד על בטני בזמן שבראנדון מוביל אותי למיטה שהייתה בחדר ואנזו רץ לבחוץ.
״נראלי פגעתי בהם״ אמרתי בדמעות מחודשות של כאב ובראנדון הסתכל עלי דואג.

-איאן- 6 שעות לפני*
הרכב נסע וידעתי שהיא לא תבין, היא תכעס, ביא תעשה סרטים שלמים על זה שאני פועל בלי להגיד לה ועוד משקר לה אבל זה לא משנה לי.
היא יותר חשובה לי מהכל ובשבילה אני גם אעשה הכל גם אם זה יעלה לי בחיים שלי.

הרכב כבר לא היה באופק והסתובבתי לתום שהגיע בדיוק עם מקס, רומן, אוליבר ותיאו, ארבע מהחיילים הבכירים של אבי שהגיעו כדי להיות האנשי קשר עם החיילים בספרד ובנוסף הם אלו שיהיו אחראים כל אחד על יחידה מסוימת בתוך המשימה.

״קדימה בואו נזוז הכל מוכן?״ שאלתי והתחלתי ללכת לכיוון הרכב שיסיע אותנו לטיסה לספרד ״כן המטוס מוכן״ תום אמר והסתכלתי על מקס ותיאו ״בספרד גם הכל מוכן, אבא שלך והחיילים מוכנים עם כל הציוד״ מקס אמר ברשמיות ״ואלנה והמודיעין?״ הסתכלתי על תיאו והוא הנהן ״כולם כבר בפנים ואין סימנים חשודים״.

נכנסנו לרכב ובשניה שכולם נכנסו וסגרו דלתות התחלתי לנסוע במהירות, לא מרחם על הגז. הכל כדי לסיים עם זה כבר ושלי תהיה שוב בטוחה.

אחרי רבע שעה הגענו לשדה תעופה שבו הכל חיכה לנו ובלי להתמהמה ישר עלינו על המטוס שבתוכו החיילים שלי כבר היו ״קדימה! אין לנו הרבה זמן! אני מקווה שכולכם מבינים כמה המשימה הזאת חשובה ולא אכפת לי מה אנחנו מצליחים!״ אמרתי בסמכותיות ובאכזריות. הרגשתי את האש בוערת לי בעיניים וידעתי שלא משנה מה הולך להיות זה הולך להסתיים היום.
״אנחנו ממריאים״ נשמע קול בכריזה והתיישבתי ליד תום ״אנחנו נצליח אל תדאג״ הוא אמר והנהנתי בקרירות.