אהבה אמיצה

פרק 23

לי-
״את הבחורה הכי יפה בעולם״ שמעתי את הקול שלו מאחורי בזמן שאני יושבת על הספא בסלון ותומר ישן על ברכי ״אתה בסדר? שמעתי שם צעקות ו״ באתי להמשיך לדבר וראיתי את הדם על הבגדים שלו ״זה הדם שלך?״ שאלתי בשקט בדאגה ״לא״ הוא אמר מרגיע אותי ״אז מה קרה שם?״ שאלתי מקווה לא לשמוע שמישהו מת ״מישהו שילם את החשבון שלו״ הוא אמר לי והניח נשיקה על שפתי.

״את מרגישה יותר טוב?״ הוא שאל והסתכלתי עליו ״מה אם הוא יבוא שוב?״ שאלתי והסתכלתי עליו בפחד ״הוא לא יעז לגעת בך או במישהי אחרת שוב הוא גם לא יכול״ הוא אמר לי והסתכלתי עליו לא מבינה ״אתה הרגת אותו?״ שאלתי בכמעט לחישה ״לא. רחמתי על הבן שלו וידעתי שתכעסי עלי״ הוא אמר והצחיקה אותי טיפה המחשבה שאחד מהאנשים הכי מאיימים בעולם לא עושה משהו רק בזכותי, הוא התקשר למישהו והסתכל על תומר שישן ״נטלי בואי תקחי את תומר לחדר שלו״ הוא אמר ואחרי כמה שניות היא הגיעה  ״אז מה עשית לו?״ שאלתי והוא הרים ממני את תומר בעדינות שלא יתעורר והעביר אותו לנטלי.

אחרי שנטלי הלכה עם תומר ולא עמדה בשדה הראיה שלנו הסתכלתי עליו מחכה לתשובה ״הורדתי לו את הזין״ הוא אמר בטון אדיש והסתכלתי עליו ״אני אוהב אותך לי ואני מבטיח שאני לא אתן לאף אחד לפגוע בך יותר״, הוא נישק את שפתי וקם מהספה.

שבוע אחרי*
לי-
מאז מה שקרה לא יצאתי מהבית בכלל, פחדתי.
היו לי שני התקפי חרדה אחרי שנים שלא חוויתי, כל לילה שנרדמתי נגמר בסיוטים על המניאק הזה עד שכבר בחרתי לא ללכת לישון ולמצוא דרכים להשאר ערה.
בנתיים קבלתי כדורים מהרופא ושיחות כמעט יומיות עם הפסיכולוגית שאיאן הביא לי.
גם בזוגיות עם איאן הרגשתי רע עם עצמי שאני טיפה יותר קרה אליו והוא עושה הכל בשבילי ובשביל שיהיה לי טוב.

״לא רוצה!״ שמעתי את תומר צועק והתעוררתי מזה, יצאתי מהחדר בפיג׳מה אליו ״לא רוצה ללכת איתך! אני רוצה שלי תקח אותי!״ הוא צעק על נטלי ״תומר חמוד לי לא מרגישה טוב״ נטלי אמרה לו מנסה להרגיע אותו ״כבר שבוע אתם אומרים את זה! אני רוצה אותה לא אתכם!״.
״תומר נטלי תקח אותך ואני אחזיר אותך ונלך לאכול משהו ביחד״ אמרתי לו מאחוריו והוא הסתובב אלי ורץ לכיווני ״למה לא עכשיו?!״ הוא שאל כועס וזה היה כזה חמוד.

לא יכלתי להגיד לו שאני לא יכולה לבוא איתו כי אני מפחדת להגיע לשם או בכללי לצאת ״כי אני מכינה לך הפתעה״ שקרתי לו בחיוך והרמתי אותו ״תלך איתה אני אבוא לאסוף אותך״ אמרתי לו בחיוך ונשקתי אותו הלחי ״טוב אבל אם לא תבואי אני אכעס עלייך״ הוא אמר וצחקקתי ״אני מבטיחה״ אמרתי והוא הלך עם נטלי.

״אל תבטיחי לו סתם דברים לי״ איאן אמר לי וירד במדרגות נאנח ״אולי באמת זה יעשה לך טוב לצאת קצת החוצה. כבר שבוע את תקועה פה״ הוא המשיך לדבר והסתכלתי עליו טיפה בחוסר אונים ״ואם פתאום יהיה לי התקף? או שמישהו יעשה לי משהו?״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי.
הוא אחז בסנטרי בעדינות, הרים את פני והסתכל לי בעיניים ״אני אבוא איתך ונעבור את הכל ביחד״ הוא אמר וחייכתי אליו חיוך קטן ״תודה״.

״ועוד משהו, תארזי לך ולתומר מזוודה לחמישה ימים, אנחנו טסים היום בלילה״ הוא זרק לאוויר משום מקום וצחקקתי מבולבלת בטוחה שלא שמעתי טוב
״מה טסים? לאן?״ שאלתי והסתכלתי עליו ״לצרפת, חבר של המשפחה הגיע לגיל הפרישה והילדים שלו ארגנו לכבוד זה אירוע גדול אז חשבתי על הדרך לקחת אתכם איתי וגם נטייל ונלך לדיסנילנד. אני חושב שאת צריכה את זה בשביל עצמך קצת חופש במקום אחר וגם לתומר לא יזיק קצת חופש״ הוא אמר וקפצתי עליו עם הרגליים כרוכות מסביב לגופו ונשקתי אותו ״אני יודעת שאני לא מראה את זה בזמן האחרון אבל אני אוהבת אותך ואני שמחה שיש לי אותך״ אמרתי לו ונשקתי אותו שוב והוא חייך אלי חיוך רגוע ומלא געגוע ״איך אפשר שלא לאהוב אותי״ הוא אמר וגלגלתי עיניים בגיחוך
״מה זה מה זה?״ הוא שאל והסתכלתי עליו במבט מבולבל ״את גלגלת לי עכשיו עיניים?״, הוא לקח אותי כשאני עדיין עליו לחדר שלנו.
״מה פתאום״ אמרתי בשעשוע וידעתי שהוא שונא שעושים את זה.
הוא זרק אותי על המיטה והסתכל עלי שזה גרם לי לצחוק ״אוח איך התגעגעתי לחיוך היפה הזה! אני נשבע לך שאם הרופא הזה לא היה אומר לי להתאפק כבר ממזמן היית ערומה עכשיו מתחתי״ הוא אמר והתחיל למלא את הפנים שלי בנשיקות בכל מקום.
לא הפסקתי לצחוק מזה והוא נשכב לידי והסתכל עלי ״התגעגעתי אליך לילו״ איאן אמר וחייכתי מהכינוי שהוא הביא לי ״התגעגעתי לראות אותך ככה מחייכת וצוחקת ואני אגיד תא זה שוב ושוב ושוב ועוד מאתיים פעם אבל אני מבטיח שאני לא אתן לאף אחד להעלים את החיוך הזה שוב״

סיימתי לארוז לי ולתומר מזוודות וראיתי שהשעה כבר 12:40, מה שאומר שתומר עומד לסיים בית ספר ואני הבטחתי לו שאני אקח אותו הפעם.
לבשתי עלי מכנס טרנינג שחור, גופיה לבנה ומעליה גקט שחור פתוח, אספתי את השיער לגולגול מרושל וירדתי מהחדר שלי, איאן כבר חיכה לי למטה והסתכל עלי ״בדיוק באתי לקרוא לך״ הוא אמר לי.

יצאנו החוצה ונכנסנו לאחד מהרכבים החדשים שלו, איאן הדליק את הרדיו ושם את ידו על רגלי ״את מתרגשת לטיסה?״ הוא שאל כשהתחיל לנסוע והנהנתי ״מאוד״ אמרתי וחייכתי אליו.
אחרי כמה דקות הגענו לבית ספר של תומר והוא החנה את הרכב , נשמתי עמוק ויצאנו יחד מהרכב.
הסתכלתי מסביב והתעכבתי טיפה על המיקום שהכל קרה, התחלתי להעביר בראש את כל מה שהיה והרגשתי שדמעות עולות לעיני.

״הכל בסדר לי זה לא יקרה שוב״ שמעתי את הקול של איאן וראיתי את ידו על ידי ואחזתי אותה, נרגעתי טיפה שראיתי שהוא איתי. הוא חייך אלי ואני חייכתי בחזרה והלכתי איתו לשער של תומר. קצת הציק לי שאפילו את הפעולה הפשוטה הזאת של לקחת את אח שלי הקטן מהבית ספר אני עושה בקושי.

תומר יצא מהבית ספר ואיך שראה אותנו הוא רץ אלי וקפץ אלי ״לי!״ הוא צעק וחבקתי אותו ״תומי איך היה לך בבית ספר?״ שאלתי אותו ונשקתי את ראשו. החיוך של הילד הזה היה שווה הכל.

״תומר אתה זוכר שאמרתי לך שפעם הבאה שאני אטוס אתה תבוא איתי?״ שאלתי אותו כשחגרתי אותו באוטו והוא הנהן ״אנחנו טסים היום ביחד לצרפת!״ אמרתי לו בחיוך ״באמת?״ הוא שאל בעיניים פעורות ״כן! בזכות איאן!״ אמרתי והוא צווח מהתרגשות ״יש!״ ואני ואיאן צחקנו ביחד.