האחו שמעבר לגדר

פרק 37

פרק 37:

"מה? לונה? מה קרה?" שפשתי את עיני

"את נתת לי להשפיל את עצמי ככה מול מייק ,בלי לומר לי שבעצם הוא אוהב אותך. אני לא מאמינה שעשית לי את זה!"

"מייק לא אוהב אותי"

"אל תתממי איזבל הוא אמר לי שהוא סיפר לך בנשף,בנשף שהוא היה אמור להיות הבן זוג שלי. אני כזו טיפשה"

"היי לונה תירגעי אני לא אשמה שמייק אוהב אותי ולא אותך" אולי לא הייתי צריכה לומר את זה ככה

"את ידעת שאני אוהבת אותו! איך לא סיפרת לי!"

"שכחתי מזה,אני-"

"בטח ששכחת מזה כי זה לא קשור אלייך! הכל חייב להיות קשור אלייך את תמיד במרכז זה תמיד יהיה איזבל מייק והבלונדינית תמיד! נמאס לי בל!"

"לונה אני-"

"אני חיה בצל שלך מאז שעברתי לפה מזאב,את יודעת מה הייתי בזאב? הייתי מקובלת הייתי הכל ואת הפכת אותי לכלום!"

"לונה את לא יכולה להאשים אותי! אף אחד לא הכריח אותך להיות חברה שלי!"

"נכון אני בחרתי בכך ואת השפלת אותי" היא צחקקה ",היית צריכה לראות את המבט המרחם של מייק. "

"אני מצטערת שזה יצא ככה לונה אני באמת אוהבת אותך"

"חבל,כי החברות שלנו נגמרת" צליל רצוף נשמע מהצד השני של הקו וניתקתי גם אני את השיחה. כיסיתי מעלי את השמיכה והתכרבלתי בתוכה,אני עייפה מידי מכדי לתת לזה חשיבות היום ,היא בטח סתם נסערת,אני אדבר איתה מחר-היא לבטח תבין. עצמתי את עיני ונרדמתי

בבוקר התעוררתי מאוחר,עיגולים שחורים מתחת לעיני ושערי פרוע .

סירקתי אותו בעדינות למרות שקשרים רבים גרמו לי להתחרפן ולקרוע חצי מהם,לבסוף שמתי עלי חולצה קצרה וכחולה ומכנס קצר . הימים הפכו להיות חמים לכן אספתי את שערי לקוקו גבוהה.

"הלכתי!" צעקתי לאף אחד מאחר ואיחרתי את המסוע ואת נורה התחלתי לרוץ.

אני מקווה שלונה זוכרת מה לומר במקרים שאני מאחרת

הבטתי בשעון והמשכתי לרוץ,עוד חמש דקות מתחיל השיעור.

המחשבה שאולי אראה את אריק בכניסה לבית הספר גרמה לי לצמרמורת. לא ראיתי אותו מאתמול ומה אם תפסו אותו? או שחסמו את הפרצה בגדר? מה אני יכולה לעשות במקרים כאלה?.

נכנסתי אל בית הספר ומיהרתי אל הכיתה. המסדרון היה ריק כנראה בגלל שהשיעור התחיל לפני חמש דקות ואני מאחרת .

נכנסתי בסערה לכיתה מוכנה לומר את מה שבדיוק לונה הייתה אמורה לומר כדי לתמוך בי

"כן מיס לירוי מה את יכולה לומר על האיחור הזה?" המורה ישבה על השולחן והכתיבה לכולם לפי המבטים האומללים שלהם. הבטתי בלונה,היא לא ישבה במקום שלנו אלא ליד כריסטינה-מסכנה, מעניין למה המורה העבירה אותה

"כן איזבל לחכות?" נערתי את ראשי והבטתי בה

"אני..אמ..אני.."

המורה נאנחה והנידה בראשה "שבי,אני לא ארשום לך איחור היום כי זה שיעור חשוב" התיישבתי מבלי להיתקל בתיקה של כריסטינה ומבלי שהמבטים יהיו עלי,הם היו מופנים למורה בפנים מתעניינות

"אני בטוחה ששמעתם את החדשות הבוקר" איזה חדשות?

"לאלה שלא שמעו,איזבל,"היא הביטה בי ונמסתי אל תוך הכיסא כדי להסתתר "נמצאו עקבות ורמזים על כך שפרא מסתובב במחוז"

"מה?!" קמתי במהירות "תפסו אותו?!"

"איזבל!" היא נעמדה ורקעה ברגלה "אני מבקשת ממך להירגע"

"אני מצטערת פשוט..זה לא בטוח להיות בחוץ כשפרא מסתובב" לא יודעת למה אמרתי את זה

"נכון ולכן פעילויות הערב בוטלו עד שנדע שיצאנו מכלל סכנה. עד אז תקבלו שיעורים בהגנה אישית לכן יש להירשם לזה עוד היום בזמנים הנוחים שלכם כלומר מתי שאתם מסיימים את השיעורים בבית הספר" אחרי שעזבנו את הנושא הזה היא המשיכה להכתיב . בצלצול ניגשתי אל לונה לשאול מתי היא יכולה לבוא .

נכנסתי אל הכיתה וראיתי אותה יושבת עם כריסטינה ומדברת איתה. זה גרם לי לחלחלה ,על מה יש לה כבר לדבר עם כריסטינה?

"יש לך בעיה?" פניתי אל כריסטינה,אם היא מדברת איתה כנראה זה רק משהו רע

"סליחה?" כריסטינה הביטה בי בעיניה החומות והגדולות ושיחקה עם טלטל בשערה

"לך יש בעיה?" לונה העיפה את היד שלי שנשענה עליה וכמעט גרמה לי ליפול

"מה?" הרמתי גבות בהפתעה

"עזבי,בואי לונה האוויר פה מתחיל להסריח" כריסטינה והיא קמו ואורסולה אחריהם. הם צחקקו כל הדרך החוצה מהכיתה ואני נשארתי המומה ,עדיין מביטה בכיסא הריק שלונה קמה ממנו עכשיו. לונה-החברה הכי טובה שלי ,לונה-זו שתמיד צחקה איתי וריכלה איתי על כריסטינה יצאה איתה עכשיו מהכיתה מצחקקת .

יצאתי אחריהם. הריח של הבושם המתוק של כריסטינה עדיין נישא באוויר מעורבב עם ריח הוניל המוכר של לונה שכרגע גרם לי לחלחלה

"היי בל" הסתובבתי ומייק היה מאחורי. התיק תלוי לו לאורך החזה וידיו בכיסים .

"מה אמרת ללונה אתמול?"

"למה מה קרה?"

"מה עשית מייק?"

"היא אמרה שהיא אוהבת אותי אז אמרתי לה שלעולם לא חשבתי עליה ככה ו.."

"ומה מייק?!"

"ושאני אוהב אותך"