האחו שמעבר לגדר

פרק 29

פרק 29:

"מי אתה?" ליונל התרחק ממני וסובב את גופו אליו

"הדייט שלה,ולא נראה לי שמה שאתה עושה מוצא חן בעיני" אריק הרים את ראשו והתקרב אליו

ליונל הביט בי ומבטי היה חתום. אני מרגישה מבוישת שמישהו שאני בקושי מכירה מגן עלי בסיטואציה כזו ,משהו בי גם העדיף שזה יהיה מייק

ליונל רעד מעט,גם אני הייתי רועדת אם מישהו גבוהה כל כך ושרירי עומד מולי ומאיים עלי בצורה כזו עם ביטחון

"אני מקווה שאתה יודע עם מי אתה מדבר" ליונל השתדל לייצב את קולו

אריק צחק ואז מבטו ניהיה רציני "כדאי שתסתלק מפה,לפני שתדע עם מי אתה מדבר" ליונל הביט בי בזעם

"יש לך מזל שאסור לי להסתבך יותר" הוא הלך כשאגרופיו קפוצים

אריק הסתובב והביט בו בזמן שנעלם בין האנשים

"תודה" רעדתי נורא ומשומה הרגשתי דמעות נצרבות בעיני,מה קרה כאן עכשיו? למה אני מפחדת כל כך?

"את בסדר?" הוא הסתובב אלי ועיקל את גבו כך שראשו היה קרוב אלי יותר "את בוכה" מחתי את הדמעה שזלגה על לחיי וחייכתי "אני בסדר" הרמתי את עיני אליו .

הוא הידק את שפתיו והתיישר "טוב את רוצה לרקוד?" ברקע נשמע שיר שקט,זה היה זמן הסלואים ולא נראה לי בסדר לרקוד סלואו עם פרא שרק הכרתי

"המוזיקה לא מתאימה "

"מה לא מלמדים אתכם במחוז לרקוד רגוע?" הוא צחקק מהבדיחה של עצמו . וקד קידה מעט . אריק הושיט את ידו אלי מזמין אותי לגעת בידו,ידו שבה נגעתי מקודם והוא נרתע

העברתי שערה אל מאחורי אוזני וחיוך נישא על פני "בסדר אם אתה מתעקש" נגעתי בידו והלכתי אחריו אל רחבת הריקודים.

נעמדנו לרגע ללא ידיעה מה לעשות,זה היה דיי מצב מביך אבל לא רנאה שזה משפיע עליו באמת.

שנאתי את זה שהוא כזה קר רוח

המוזיקה הייתה נעימה לאוזן ועדינה כל כך. הוא קירב את גופי אליו והניח את ידו על האגן שלי ואני כאילו מצייתת הנחתי את ידי על כתפו. זזנו בצעדים חלושים מצד אחד לשני במעין מעגל מסחרר.

"את חייבת להפסיק להיות כזו רגישה " הוא אמר כאילו בדרך אגב

"אני לא רגישה זה הטיימינג שלך שמוציא אותי ככה"

"בנתיים הטיימינג שלי מצויין בשבילך" הסתובבנו והסתחררנו בין כל התלמידים שעשו את אותו הדבר אבל משומה הרגשתי כאילו רק שיננו שם . הוא הרים את ידי וסובב אותי מתחתיה

פתאום השמלה לא הרגישה לי צמודה מידי ואפילו הצצתי טיפה בדוק שלא נפלה לי או משהו כזה. לפתע אריק הפסיק לרקוד והביט מאחורי

"החבר שלך צופה בנו"

הסתובבתי לראות "חבר שלי איזה ח-"מייק עמד שם עם חבילת פלסטרים בידו ומבט המום ומאוכזב .

בלי לחשוב פעמיים התנתקתי מאריק ולשבריר שנייה יכולתי לראות מבט נעלב אבל אחר כך פניו הפכו חתומות שוב. הבטתי בו מקווה שיבין

"לכי" קולו היה ישיר "ריקדי איתו" הסתובבתי שוב לראות את מייק עומד מולנו עדיין אוחז בקופסת הפלסטרים ללא ניע . הסתובבתי חזרה אל אריק אבל הוא כבר לא היה שם ,שוב נעלם מבלי להרעיש אפילו

"מייק!" התעוררתי ורצתי אחריו נתקלת באנשים. "מייק" משכתי את ידי ותפתי בזרועו והוא נעצר. מבט אטום בעיניו

"איך לא סיפרת לי שהדייט שלך הוא פרא?"

"מזה משנה?"

"מזה משנה איזבל? הם רעים! את לא זוכרת את מה שסיפרו לנו,את הסיוטים שלך,את ביתה של נורה?"

"הוא –"

"מה? שונה? חתיך? מושלם? זה לא משנה את העובדה שאם יתפסו אתכם יכלאו אותך ואותו ביחד ולבטח את נורה ג'ייק ודין,זה מה שאת רוצה לעולל להם?"

"מייק...למה אתה עושה את זה?"

"עושה את מה?" הוא אחז בכתפי והתכופף מעט "תתעוררי בל הוא פרא לא יכול להיות בינכם כלום. כל השנים האלה ניסית לגרום לנורה וג'ייק להתגאות בך ועכשיו את לא חושבת"

"מצטערת מייק פשוט לא היה לי עם מי לבוא והוא-"

"לא היה לך עם מי לבוא?" עיניו הפכו ריקניות וקולו כאילו מהדהד אך ללא קול

"מייק אתה יודע שזה לא ככה"

"מה בל? אני לא נראה מספיק טוב? מקובל מספיק?! שרירי מספיק?!"

"אתה החבר הכי טוב שלי!" הוא שתק ונראה כאילו האו מתאמץ לומר את המילים הבאות

"ומה אם אני רוצה להיות יותר?"