האחו שמעבר לגדר

פרק שבע:)

בבקשה מי שקורא שיגיב כדי שאדע אם להמשיך להעלות או להפסיק

פרק 7:

אני מביטה על הפריט שנמצא בכף ידי כעת

"צמיד" אני עוברת על כל חרוז באצבע שלי ומרגישה את החריטות הקטנות עליו. אסור שיהיה כל סוג של תכשיט או כל דבר שיוציא אותנו שונים מהכלל ולכן דבר כל כך קטן נחשב כל כך מסוכן

"איזבל" אני קופצת ממקומי וישר דוחפת את הצמיד אל מתחת לכרית

"נורה?" היא מחייכת ובעיניה יש אושר. יש תמיד אושר

" מייק התקשר. הוא שאל מה את מתכננת לעשות לפעילות ערב" לכל ילד עד גיל 18 יש פעילות ערב שנגמרת בשעה שמתאימה לקבוצת גיל שלו ,בדרך כלל הפעילויות הם הופעות או באולינג או סתם טיול בפארק העירוני.

"אני חושבת שאני אשאר בבית" האושר שבעיניה מתחלף לדאגה

"קרה משהו? את כבר לא מרגישה חולה נכון?" היא מניחה ידה על מצחי

"לא לא" אני מנידה בראשי והיא מושכת את ידה . הפוני שלי מכסה את הצלקת הקטנה שבצד שמאל של המצח שלי. צלקת שנמצאת שם מאז שאני מכירה את עצמי

היא נושקת לי בדיוק איפה שהצלקת ומחייכת " אני אמסור לו שאת נשארת בבית היום"

"תודה נורה" היא יוצאת מהחדר ואני לא יכולה שלא להתחיל לבכות. אני לא בוכה הרבה והדבר היחיד שאני בוכה עליו זה החיים שלקחתי לנורה וג'ייק . הם תמיד מרגשים אשמים אם אני לא מרגישה טוב או לא מחייכת. ושנה שעברה ג'ייק עשה הכל כדי לא לגרום לי להענש והיה מוטרד מזה שאני אולי לא אעבור את ט' . הם אלה שלקחו אותי כשאף אחד לא רצה. כשראש העיר מצא אותי באחו הקטן שליד הגדר החשמלי.

הדבר הראשון שהם חשבו עליו כשראו את עיני הירוקות היה להרוג אותי. אני חריגה. סטייה אף אחד לא רצה אותי אצלו בבית אפילו לא אמא שלי שכנראה נטשה אותי שם ומסתובבת בעיר ללא ידיעה שזו אני למרות שאי אפשר להתבלבל ולמרות שהייתי בת 6 לא זכור לי כלום מלפני שנורה לקחה אותי. למזלי נורה ראתה אותי בבית המשפט שם לא היה מי שיגן עלי בכלל והוא התנהל רק כדי שזה יהיה מוסכם על כולם. ג'ייק היה מקורב לראש העיר ובא עם נורה לבית המשפט וברגע שראתה אותי היא אמרה שהתאהבה. היא התעקשה על להשאיר אותי ועל כך שעיני לא אומרות כלום אלא רק את צבען ומאחר שג'ייק לא התנגד ודין היה קטן מכדי למחות הם אימצו אותי לחיקם ולכן אני חייבת להם לנצח. ולכן עלי לזרוק את הצמיד כי אם ימצאו את הצמיד אצלנו המשפחה שלי תשלם על זה ביוקר וזה לא מגיע לנורה וג'ייק. וגם לא לדין.

"שמעתי שאת נשארת בבית" דין נשען על המשקוף ומביט בי "מה שקרה אתמול לא השפיע עלייך נכון?" בטח שהשפיע עלי. זה גרם לי למרד קטן בסרויה . להחזקת חפץ אסור.

"לא" אני מנידה בראשי ומנסה לשכנע . טריקת הדלת מסמנת שנורה וג'ייק יצאו לחגוג את נישואיהם ועכשיו רק אני ודין פה .

"אתה לא יוצא?"

"אני הולך לסבין . כנראה לראות סרט או משהו" סבין היא החברה החדשה והשבועית כנראה של דין."את הולכת למייק? החבר שלך?" הוא מסמן בשפתיו נשיקה ואני מתעצבנת. אני מתכוונת לענות אבל צלצול הטלפון עוצר בעדי . שנינו מביטים אחד בשני .

דין יוצא במהירות מהחדר ואני אחריו

"דין זה בשבילי!" אני צועקת אבל הוא מגיע ראשון ואוחז בשפופרת "הלו?" הוא עונה בקול נשי ומחקה אותי "כן זו היא ליונל" הוא אומר ליונל בהדגשה וזה גורם לי לרתוח. פעם ראשונה שליונל מתקשר ודין זוכה לענות לו .

"דין!" אני צועקת ודורכת על רגלו הוא מתקפל ואני חוטפת את השפופרת ורצה לחדרי.

במהירות אני סוגרת את הדלת

"את תשלמי על זה!" הוא צועק ומתרחק מהחדר

"הלו?" אני עונה מתנשפת

"איזבל?" קולו המחוספס והסקסי של ליונל גורם לי לשקשק

"כן?" אני מעבירה את שערי אל מאחורי אוזני ומתרגשת כל כך

"חשבתי אולי תרצי לצאת איתי היום"

"מה?!"

"חשבתי אולי-"

"כן שמעתי! כמובן. איפה ? מתי?"

"ב6. באחו"

"בשמורת האחו?" אני מוודא. כמובן שבשמורת האחו. הוא לא התכוון לאחו שמאחורי הגדר

"לא. אני מתכוון לאחו" מאחורה יש צחקוקים אבל אני מתעלמת מזה . אני מהססת מעט

"אני אבין אם לא תרצי כמובן"

"אני רוצה" אני פולטת ומתחרטת מיד "כלומר..קול" אני אומרת בקול רגוע

"אוקי אז ניפגש שם. יש פרצה בגר שמנוטרלת מחשמל. תלכי 20 צעדים צפונה מהעץ הנדיב ותראי אותה. תתקדמי עד שאת רואה עץ שמצויר עליו להבה. אני אחכה לך שם" הוא מנתק ואני מביטה בשעון. חמישה לשש. זה לא טוב.

בשנייה כל תכולת הארון שלי מפוזר על המיטה. אני לא אשים שמלה גם כי קר וגם כדי שלא יראה כאילו אני משקיעה. אני לובשת מכנס סקיני צמוד מאוד נעלי ספורט כחולות וכמובן חולצה כחולה עם שרוולים ארוכים וכחולים. אני מפזרת את שערי למרות שאני שונאת את זה אבל זכור לי שליונל ענה באיזה שאלון שהוא אוהב שיער פזור וארוך וזה בדיוק מה שיש לי. שערי החום גולש מהכתפיים עד הגב . אני מביטה בעצמי במראה ומשכנעת את עצמי שאני לא נראת כל כך נורא. השארתי פתק על המקרר לנורה וג'ייק שבסוף יצאתי ולא ידאגו לי ושאחזור בדיוק בשעת עוצר. ויצאתי לדייט.