האחו שמעבר לגדר

פרק עשר:)

פרק 10:

אני קמה באיטיות וסוגרת את הדלת ודין רק מביט בי בכעס

"יצאתי לדייט עם ליונל"

"למה לו לצאת איתך לדייט ביער? נגמרו כבר המקומות?!"

"אני לא יודעת דין. מה שחשוב זה שהוא הציל אותי והוא הגיבור שלי עכשיו"

"אל תעשי את זה שוב איז" הוא נאנח "הפחדת אותי פחד מוות"

"אני מצטערת"

"את יודעת מה נרגיש אם יקרה לך משהו? מה אבא או אמא ירגישו?"

אני מפנה את מבטי לקיר. איני מסוגלת להסתכל על דין כשהוא רגיש כל כך ואולי איני מסוגלת להסתכל עליו כשאני יודעת שהוא בעצם צודק "אני לא אעשה את זה שוב." אני מביטה בו בעיניים גדולות כדי לרכך את ליבו דין הביט בי לרגע וטלטל את ראשו כסימן של כניעה. חייכתי.

"מה את מחייכת?" הוא שאל מעוצבן

"תמיד אתה אומר שאני מטרד. אתה אוהב אותי" הדגשתי את האוהב. חיוכי הפך ערמומי.

"אני לא אוהב אותך. אני דואג לאמא ואבא. אחד מאיתנו צריך" נשפתי בבוז והוא יצא מהחדר

"אה ואיזבל?"

"כן?"

לפתע הוטח בפני הכרית הגדולה של פינת הטלויזיה "אף פעם אל תגידי שאני אוהב אותך" הוא חייך ויצא מהחדר.

אני בוהה בקרסול הנקועה שלי ותוהה כמה יכאב לי מחר בבית הספר. אבל במהירות המחשבה על לראות את ליונל מנקה את כל המחשבות הרעות. אני נשכבת במיטה שלי,נורה הציעה לי את המיטה בסדין עם ציורי היער עליו. אני מגחכת "אירוניה".

ואז זיכרון חד מפלח את ראשי . ידי לוחצת על המצח בתקווה לשביב זיכרון הזה וזה חוזר אלי-רגע אחד מהרגעים שלי ביער. נער הרים אותי על גבו כך שקפצתי כל הדרך. הדבר היחידי שאני יכולה לראות זה את שערו השחור. אני מתרוממת מהר לצורה של ישיבה ובוהה בקיר. מנסה לשנות את הזכרון לשיער בלונדיני קצוץ אבל זה לא קורה. הדבר היחידי שאני זוכרת זה היה שיער שכיסה לו את כל העורף ואף אחד שאני מכירה לא נראה ככה.

הלילה עובר לי מהר. רוב החלומות שלי הן כרגיל על ליונל אבל הפעם הם ביער. ולפעמים מייק מצטרף ומציל אותי אבל אין סיוטים.

"איזבל. איזבל מתוקה" נורה מסיטה את שערי ממצחי ומלטפת את ראשי . אני פוקחת את עיני באיטיות ובתחילה רואה מטושטש עד שעיני מסתגלות "יש מקרה חרום במרפאה אז אני לא אוכל לקחת אותך. והמסוע מגיע עוד קמה דקות אז כדאי שתתעוררי מהר" ברגע ששמעתי שאין לי הרבה זמן להתארגן קמתי ממקומי וניגשתי לארון. למזלי אין בחירה רבה כל כך בבגדים כך שמכנסיים שחורות וחולצה כחולה זה מה שיש לי לקחת. בפינת הארון שלי –איפה שהבגדים ששנים לא השתמשתי בהם- אני מבחינה בחליפת החצאית של בית הספר. בנות מגיעות לבית הספר בדרך כלל חצאית אבל גם מכנסיים זה בסדר למרות שלונה תמיד לובשת חצאית.

אני מושיטה את ידי ושולפת אותה מהארון. חלפו כמה שנים מהפעם האחרונה ששמתי חצאית ובכל זאת נורה קונה אחת כל שנה שתתאים למידות שלי. אני מורידה ממני את מכנסי השינה ונדחקת אל תוך החצאית והחולצה המכופתרת. בבואתי במראה שונה לגמריי ואיזבל שאני מכירה כך שאני בקושי מזהה את עצמי.

למזלי השיער שלי הסתדר היום ואני מחליטה ללכת עם פזור. כל התוכניות האלה כמובן תלויות בתקווה שאתקל בליונל היום.

"איז המסוע פה!" הבטתי אל מחוץ חדרי וראיתי את דין לוקח את הילקוט שלו ורץ אל המסוע

"רגע!" אני צועקת ולוקחת את התיק . לשנייה אני שוכחת שהצמיד גלוי לעין אבל אני ממהרת ומכניסה אותו לקופסא ישנה שמצאתי פעם כשניקיתי את הארון.

אנחנו יוצאים מהבית ורק כשאנחנו עולים למסוע עולה בדעתי ששכחנו לנעול את הדלת "זה בסדר במילא אם מישהו יכנס יתפסו אותו" דין אומר בדרך אגב וקם מהספסל ללכת לשבת ליד נערה שנראת לו נחמד.

"בוקר טוב" חיוכו של מייק ממלא את ליבי וגורם לי רק לחייך . הוא מחזיק בידו כוס תה שרשום עלייה "האבא הכי טוב בעולם" מתנה שקנה לאביו כמה ימים לפני שנפטר לעומתי כל בוקר מייק עולה למסוע כי לאימו אין מכונית וגם לא זמן לקחת אותו. אחיו הקטנים ישבו מקדימה.

"בוקר טוב" אני משיבה והוא מתיישב לידי. אנחנו לא מצפים לראות את לונה עולה למסוע משום שלונה נחשבת עשירה במחוזנו הקטן למרות שאמרה שבמחוז זאב היא נחשבה כבינונית אבל מחוז זאב תמיד היה מחוז מרשים וגדול כך שזה לא מפתיע אותי.

"אני חושבת-" לחשתי למייק

"הו זה חדש" הוא צחקק ואני הבטתי בו במבט זועף

"התכוונתי לומר שאני חושבת שלא ליונל הציל אותי אתמול"

"אז מי?" מייק רכן לעברו כך שעינינו הביטו אחת בשנייה. לא שמתי לב לזה קודם אבל כנראה בגלל גבותיו העבות אי אפשר להבחין שבעצם בעיניו של מייק יש גם טיפה ירוק

"אני חושבת" התקרבתי אליו עוד קצת ושמתי את הפה כדי שיכסה את שפתיי "אני חושבת שזה היה הפרא"