"את באה איזבלה?" יצאנו מהאוהל והתקדמו,ככל שנכנסנו יותר ויותר אל תוך הכפר האוהלים התרבו וכך גם המבטים של האנשים
"איזבל,ואתה בטוח שאתה רוצה שאבא שלך יפגוש אותי? עדיין לא יצאנו לדייט ראשון"
"טכנית הנשף היה הדייט הראשון,ועם איך שהוא נגמר לא ניראלי היית מגיעה למצב של לפגוש את ההורים" סוף סוף הגענו אל אוהל שהיה לא יותר מפואר מהאחרים אבל השמירה עליו הייתה כבדה. אני חושבת שאחד מהשומרים היה פעם במחוז שלנו,גם שערו הבהיר ועיניו החומות רמזו כך.
"אתם לוקחים מתיישבים כשבויים שלכם?" נצמדתי לאריק ושאלתי אותו בלחישה
"רק את היפים,בגלל זה אנחנו משחררים אותך" הבטתי בו במבט זעוף ונכנסו אל האוהל.
הוא היה גדול וזה לא ניכר מבחוץ,הוא גם היה מקושט ומהודר. במרכזו היה מין שולחן ולידו כיסא גבוהה. זה הזכיר לי את המשרד של המנהל.
לא היה אף אחד בחדר ואריק נראה גם מבולבל מזה
"הגעתם מהר משציפיתי " קולו היה גס. הסתובבתי ומול עיני היה בחור כמעט בגוב של אריק אולי בגובה של לוסיאן. שערו היה גם שחור אבל קצוץ ,על פניו צלקת ארוכה שעוברת על העפעף . ניסיתי לא לבהות כמו שכולם עושים לי כשרואים את עיני אבל היא הייתה ארוכה כל כך וכמעט על כל פניו.
"אבא" אריק קד קידה והתיישר. לא ידעתי אם לעשות את זה גם אז רק הסתכלתי עליו
"לוסיאן צדק,העיניים שלה באמת משונות" הוא התקרב אלי ואחז בפני. ידיו היו עבות וגדולות והוא אחז בפני בגסות אבל לא יכולתי לעשות כלום נגד זה. הוא הביט היישר אל תוך עיני וכיווץ את עיניו
"עשית לי באלגן גדול בכפר ,למזלך בניגוד לעם שלך אנחנו לא לוקחים שבויים" כשהוא אמר את זה שמעתי את קולו נשבר. כידוע בנו נלקח על ידנו וזה כנראה כואב כל כך
"צאי החוצה" הוא שחרר את פני
"סליחה?"
"אבא-"
"אני צריך לדבר עם אריק,השומרים שלי יחכו לך בחוץ" ליטפתי את המקום בו אחז ויצאתי החוצה. השומרים היו אותם שומרים שראיתי קודם. רציתי לשאול אותו אם נלקח כשבוי,אם הם הכריחו אותו להישאר כאן ואם זה הולך לקרות גם לי אבל פחדתי מהתשובה. הבטתי סביב. הרבה אנשים הביטו בי חזרה,ילדים קטנים עמדו ליד הוריהם מפוחדים. זה הזכיר לי כמה אני פחדתי מהפראים,כמה אני עדיין פוחדת מהם
אחרי כמה דקות אריק יצא עם תיק על גבו אבל שום הבעה על פניו
"בואי" הוא אמר והתקדמנו אל מעמקי היער.
יצאנו מהכפר והמשכנו ללכת השמש כבר שקעה והתחלתי להתעייף,כל האנרגיות שלי בוזבזו היום. נעצרתי ליד אחד העצים והתיישבתי
"מה את עושה?"
"נחה" הבטתי סביב . המקום היה מוכר לי וגם ידעתי מאיפה. זה המקום בו ליונל רצה שניפגש. המקום בו הכל התחיל.
"חשבתי שאת יותר חזקה" הוא התכופף מולי
"נראה אותך עובר יום שלי של חטיפות ובריחות ועדיין הולך על שתיים כמו שצריך"
"קדימה איזבלה,רק עוד קצת" הוא הושיט לי את ידו. אחזתי בה חזק וקמתי אבל מבלי ששמתי לב נתפסה לי הרגל ונפלתי אחורה על העץ. אריק נשנק ובמהירות שם את ידו על עורפי וריכך את המפגש של הגזע עם ראשי.
ידו השנייה הייתה שעונה על הגזע ליד הראש שלי
הבטתי הצידה וזרועו כיסתה את שדה הראייה שלי. ידו השנייה זו שאחזה בעורפי התרפה לאט ועכשיו רק ליטפה את שערי.
פניו הביטו בפני,עיניו הביטו בעיני . עיניו היו כחולות כל כך ועמוקות כאילו יכולות לסחוף אותי. הוא היה מבולבל כמעט כמוני
הרחתי את ריח האורנים המוכר שלו אופף את כל גופי . את החום שגופו מפיץ משתלט גם עלי. פניו התקרבו יותר אל פני בכל נשימה ולא התרחקתי. חיכיתי שיתקרב. הוא הביט על שפתיי שהיו יבשות כל כך .הבטתי על שפתיו הרכות .
אפו נגע באפי בעדינות כזו ושפתיו התקרבו אל שפתיי
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
